¹ וירא יעקב כי יש־שבר במצרים ויאמר יעקב לבניו למה תתראו׃

² ויאמר הנה שמעתי כי יש־שבר במצרים רדו־שמה ושברו־לנו משם ונחיה ולא נמות׃

³ וירדו אחי־יוסף עשרה לשבר בר ממצרים׃

⁴ ואת־בנימין אחי יוסף לא־שלח יעקב את־אחיו כי אמר פן־יקראנו אסון׃

⁵ ויבאו בני ישראל לשבר בתוך הבאים כי־היה הרעב בארץ כנען׃

⁶ ויוסף הוא* השליט על־הארץ הוא המשביר לכל־עם הארץ ויבאו אחי יוסף וישתחוו־לו אפים ארצה׃

⁷ וירא יוסף את־אחיו ויכרם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אלהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר־אכל׃

⁸ ויכר יוסף את־אחיו והם לא הכרהו׃

⁹ ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם ויאמר אלהם מרגלים אתם לראות את־ערות הארץ באתם׃

¹⁰ ויאמרו אליו לא אדני ועבדיך באו לשבר־אכל׃

¹¹ כלנו בני איש־אחד נחנו כנים אנחנו לא־היו עבדיך מרגלים׃

¹² ויאמר אלהם לא כי־ערות הארץ באתם לראות׃

¹³ ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש־אחד בארץ כנען והנה הקטן את־אבינו היום והאחד איננו׃

¹⁴ ויאמר אלהם יוסף הוא אשר דברתי אלכם לאמר מרגלים אתם׃

¹⁵ בזאת תבחנו חי פרעה אם־תצאו מזה כי אם־בבוא אחיכם הקטן הנה׃

¹⁶ שלחו םכם אחד ויקח את־אחיכם ואתם האסרו ויבחנו דבריכם האמת אתכם ואם־לא חי פרעה כי מרגלים אתם׃

¹⁷ ויאסף אתם אל־משמר שלשת ימים׃

¹⁸ ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו את־האלהים אני ירא׃

¹⁹ אם־כנים אתם אחיכם אחד יאסר בבית משמרכם ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם׃

²⁰ ואת־אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם ולא תמותו ויעשו־כן׃

²¹ ויאמרו איש אל־אחיו אבל אשמים אנחנו על־אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על־כן באה אלינו הצרה הזאת׃

²² ויען ראובן אתם לאמר הלוא אמרתי אליכם לאמר אל־תחטאו בילד ולא שמעתם וגם־דמו הנה נדרש׃

²³ והם לא ידעו כי שמע יוסף כי המליץ בינתם׃

²⁴ ויסב מעליהם ויבך וישב אלהם וידבר אלהם ויקח מאתם את־שמעון ויאסר אתו לעיניהם׃

²⁵ ויצו יוסף וימלאו את־כליהם בר ולהשיב כספיהם איש אל־שקו ולתת להם צדה לדרך ויעש להם כן׃

²⁶ וישאו את־שברם על־חמריהם וילכו משם׃

²⁷ ויפתח האחד את־שקו לתת מספוא לחמרו במלון וירא את־כספו והנה־הוא בפי אמתחתו׃

²⁸ ויאמר אל־אחיו הושב כספי וגם הנה באמתחתי ויצא לבם ויחרדו איש אל־אחיו לאמר מה־זאת עשה אלהים לנו׃

²⁹ ויבאו אל־יעקב אביהם ארצה כנען ויגידו לו את כל־הקרת אתם לאמר׃

³⁰ דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות ויתן אתנו כמרגלים את־הארץ׃

³¹ ונאמר אליו כנים אנחנו לא היינו מרגלים׃

³² שנים־עשר אנחנו אחים בני אבינו האחד איננו והקטן היום את־אבינו בארץ כנען׃

³³ ויאמר אלינו האיש אדני הארץ בזאת אדע כי כנים אתם אחיכם האחד הניחו אתי ואת־רעבון בתיכם קחו ולכו׃

³⁴ והביאו את־אחיכם הקטן אלי ואדעה כי לא מרגלים אתם כי כנים אתם את־אחיכם אתן לכם ואת־הארץ תסחרו׃

³⁵ ויהי הם מריקים שקיהם והנה־איש צרור־כספו בשקו ויראו את־צררות כספיהם המה ואביהם וייראו׃

³⁶ ויאמר אלהם יעקב אביהם אתי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת־בנימן תקחו עלי היו כלנה׃

³⁷ ויאמר ראובן אל־אביו לאמר את־שני בני תמית אם־לא אביאנו אליך תנה אתו על־ידי ואני אשיבנו אליך׃

³⁸ ויאמר לא־ירד בני עםכם כי־אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון בדרך אשר תלכו־בה והורדתם את־שיבתי ביגון שאולה׃

¹ Sarah lived one hundred twenty-seven years. This was the length of Sarah's life.

² Sarah died in Kiriath Arba (the same is Hebron), in the land of Canaan. Abraham came to mourn for Sarah, and to weep for her.

³ Abraham rose up from before his dead, and spoke to the children of Heth, saying,

⁴ "I am a stranger and a foreigner living with you. Give me a possession of a burying-place with you, that I may bury my dead out of my sight."

⁵ The children of Heth answered Abraham, saying to him,

⁶ "Hear us, my lord. You are a prince of God among us. Bury your dead in the best of our tombs. None of us will withhold from you his tomb. Bury your dead."

⁷ Abraham rose up, and bowed himself to the people of the land, even to the children of Heth.

⁸ He talked with them, saying, "If it be your mind that I should bury my dead out of my sight, hear me, and entreat for me to Ephron the son of Zohar,

⁹ that he may give me the cave of Machpelah, which he has, which is in the end of his field. For the full price let him give it to me among you for a possession of a burying-place."

¹⁰ Now Ephron was sitting in the middle of the children of Heth. Ephron the Hittite answered Abraham in the hearing of the children of Heth, even of all who went in at the gate of his city, saying,

¹¹ "No, my lord, hear me. I give you the field, and I give you the cave that is in it. In the presence of the children of my people I give it to you. Bury your dead."

¹² Abraham bowed himself down before the people of the land.

¹³ He spoke to Ephron in the audience of the people of the land, saying, "But if you will, please hear me. I will give the price of the field. Take it from me, and I will bury my dead there."

¹⁴ Ephron answered Abraham, saying to him,

¹⁵ "My lord, listen to me. What is a piece of land worth four hundred shekels of silver between me and you? Therefore bury your dead."

¹⁶ Abraham listened to Ephron. Abraham weighed to Ephron the silver which he had named in the audience of the children of Heth, four hundred shekels of silver, according to the current merchants' standard.

¹⁷ So the field of Ephron, which was in Machpelah, which was before Mamre, the field, the cave which was in it, and all the trees that were in the field, that were in all of its borders, were deeded

¹⁸ to Abraham for a possession in the presence of the children of Heth, before all who went in at the gate of his city.

¹⁹ After this, Abraham buried Sarah his wife in the cave of the field of Machpelah before Mamre (that is, Hebron), in the land of Canaan.

²⁰ The field, and the cave that is in it, were deeded to Abraham for a possession of a burying place by the children of Heth.