1
ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על־היאר׃
2
והנה מן־היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו׃
3
והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן־היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על־שפת היאר׃
4
ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ פרעה׃
5
ויישן ויחלם שנית והנה שבע שבלים עלות בקנה אחד בריאות וטבות׃
6
והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים צמחות אחריהן׃
7
ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות וייקץ פרעה והנה חלום׃
8
ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את־כל־חרטמי מצרים ואת־כל־חכמיה ויספר פרעה להם את־חלמו ואין־פותר אותם לפרעה׃
9
וידבר שר המשקים את־פרעה לאמר את־חטאי אני מזכיר היום׃
10
פרעה קצף על־עבדיו ויתן אתי במשמר בית שר הטבחים אתי ואת שר האפים׃
11
ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא איש כפתרון חלמו חלמנו׃
12
ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר־לו ויפתר־לנו את־חלמתינו איש כחלמו פתר׃
13
ויהי כאשר פתר־לנו כן היה אתי השיב על־כני ואתו תלה׃
14
וישלח פרעה ויקרא את־יוסף ויריצהו מן־הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל־פרעה׃
15
ויאמר פרעה אל־יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו׃
16
ויען יוסף את־פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את־שלום פרעה׃
17
וידבר פרעה אל־יוסף בחלמי הנני עמד על־שפת היאר׃
18
והנה מן־היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו׃
19
והנה שבע־פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר לא־ראיתי כהנה בכל־ארץ מצרים לרע׃
20
ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת׃
21
ותבאנה אל־קרבנה ולא נודע כי־באו אל־קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ׃
22
וארא בחלמי והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות׃
23
והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים צמחות אחריהם׃
24
ותבלען השבלים הדקת את שבע השבלים הטבות ואמר אל־החרטמים ואין מגיד לי׃
25
ויאמר יוסף אל־פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה׃
26
שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלימ* הטבת שבע שנים הנה חלום אחד הוא׃
27
ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים יהיו שבע שני רעב׃
28
הוא הדבר אשר דברתי אל־פרעה אשר האלהים עשה הראה את־פרעה׃
29
הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל־ארץ מצרים׃
30
וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל־השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את־הארץ׃
31
ולא־יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי־כן כי־כבד הוא מאד׃
32
ועל השנות החלום אל־פרעה פעמים כי־נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו׃
33
ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על־ארץ מצרים׃
34
יעשה פרעה ויפקד פקדים על־הארץ וחמש את־ארץ מצרים בשבע שני השבע׃
35
ויקבצו את־כל־אכל השנים הטבת הבאת האלה ויצברו־בר תחת יד־פרעה אכל בערים ושמרו׃
36
והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא־תכרת הארץ ברעב׃
37
וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל־עבדיו׃
38
ויאמר פרעה אל־עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו׃
39
ויאמר פרעה אל־יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את־כל־זאת אין־נבון וחכם כמוך׃
40
אתה תהיה על־ביתי ועל־פיך ישק כל־עמי רק הכסא אגדל ממך׃
41
ויאמר פרעה אל־יוסף ראה נתתי אתך על כל־ארץ מצרים׃
42
ויסר פרעה את־טבעתו מעל ידו ויתן אתה על־יד יוסף וילבש אתו בגדי־שש וישם רבד הזהב על־צוארו׃
43
וירכב אתו במרכבת המשנה אשר־לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל־ארץ מצרים׃
44
ויאמר פרעה אל־יוסף אני פרעה ובלעדיך לא־ירים איש את־ידו ואת־רגלו בכל־ארץ מצרים׃
45
ויקרא פרעה שם־יוסף צפנת פענח ויתן־לו את־אסנת בת־פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על־ארץ מצרים׃
46
ויוסף בן־שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך־מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל־ארץ מצרים׃
47
ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים׃
48
ויקבץ את־כל־אכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים ויתן־אכל בערים אכל שדה־העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה׃
49
ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי־חדל לספר כי־אין מספר׃
50
וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה־לו אסנת בת־פוטי פרע כהן און׃
51
ויקרא יוסף את־שם הבכור מנשה כי־נשני אלהים את־כל־עמלי ואת כל־בית אבי׃
52
ואת שם השני קרא אפרים כי־הפרני אלהים בארץ עניי׃
53
ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים׃
54
ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף ויהי רעב בכל־הארצות ובכל־ארץ מצרים היה לחם׃
55
ותרעב כל־ארץ מצרים ויצעק העם אל־פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל־מצרים לכו אל־יוסף אשר־יאמר לכם תעשו׃
56
והרעב היה על כל־פני הארץ ויפתח יוסף את־כל־אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים׃
