¹ ותצא דינה בת־לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ׃

² וירא אתה שכם בן־חמור החוי נשיא הארץ ויקח אתה וישכב אתה ויענה׃

³ ותדבק נפשו בדינה בת־יעקב ויאהב את־הנער וידבר על־לב הנער׃

⁴ ויאמר שכם אל־חמור אביו לאמר קח־לי את־הילדה הזאת לאשה׃

⁵ ויעקב שמע כי טמא את־דינה בתו ובניו היו את־מקנהו בשדה והחרש יעקב עד־באם׃

⁶ ויצא חמור אבי־שכם אל־יעקב לדבר אתו׃

⁷ ובני יעקב באו מן־השדה כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי־נבלה עשה בישראל לשכב את־בת־יעקב וכן לא יעשה׃

⁸ וידבר חמור אתם לאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם תנו נא אתה לו לאשה׃

⁹ והתחתנו אתנו בנתיכם תתנו־לנו ואת־בנתינו תקחו לכם׃

¹⁰ ואתנו תשבו והארץ תהיה לפניכם שבו וסחרוה והאחזו בה׃

¹¹ ויאמר שכם אל־אביה ואל־אחיה אמצא־חן בעיניכם ואשר תאמרו אלי אתן׃

¹² הרבו עלי מאד מהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו אלי ותנו־לי את־הנער לאשה׃

¹³ ויענו בני־יעקב את־שכם ואת־חמור אביו במרמה וידברו אשר טמא את דינה אחתם׃

¹⁴ ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את־אחתנו לאיש אשר־לו ערלה כי־חרפה הוא לנו׃

¹⁵ אך־בזאת נאות לכם אם תהיו כמנו להמל לכם כל־זכר׃

¹⁶ ונתנו את־בנתינו לכם ואת־בנתיכם נקח־לנו וישבנו אתכם והיינו לעם אחד׃

¹⁷ ואם־לא תשמעו אלינו להמול ולקחנו את־בתנו והלכנו׃

¹⁸ וייטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני שכם בן־חמור׃

¹⁹ ולא־אחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת־יעקב והוא נכבד מכל בית אביו׃

²⁰ ויבא חמור ושכם בנו אל־שער עירם וידברו אל־אנשי עירם לאמר׃

²¹ האנשים האלה שלמים הם אתנו וישבו בארץ ויסחרו אתה והארץ הנה רחבת־ידים לפניהם את־בנתם נקח־לנו לנשים ואת־בנתינו נתן להם׃

²² אך־בזאת יאתו לנו האנשים לשבת אתנו להיות לעם אחד בהמול לנו כל־זכר כאשר הם נמלים׃

²³ מקנהם וקנינם וכל־בהמתם הלוא לנו הם אך נאותה להם וישבו אתנו׃

²⁴ וישמעו אל־חמור ואל־שכם בנו כל־יצאי שער עירו וימלו כל־זכר כל־יצאי שער עירו׃

²⁵ ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים ויקחו שני־בני־יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על־העיר בטח ויהרגו כל־זכר׃

²⁶ ואת־חמור ואת־שכם בנו הרגו לפי־חרב ויקחו את־דינה מבית שכם ויצאו׃

²⁷ בני יעקב באו על־החללים ויבזו העיר אשר טמאו אחותם׃

²⁸ את־צאנם ואת־בקרם ואת־חמריהם ואת אשר־בעיר ואת־אשר בשדה לקחו׃

²⁹ ואת־כל־חילם ואת־כל־טפם ואת־נשיהם שבו ויבזו ואת כל־אשר בבית׃

³⁰ ויאמר יעקב אל־שמעון ואל־לוי עכרתם אתי להבאישני בישב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי׃

³¹ ויאמרו הכזונה יעשה את־אחותנו׃ ף

¹ והיה מספר בני־ישראל כחול הים אשר לא־ימד ולא יספר והיה במקום אשר־יאמר להם לא־עמי אתם יאמר להם בני אל־חי׃

² ונקבצו בני־יהודה ובני־ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן־הארץ כי גדול יום יזרעאל׃

³ אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רחמה׃

⁴ ריבו באםכם ריבו כי־היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה׃

⁵ פן־אפשיטנה ערמה והצגתיה כיום הולדה ושמתיה כמדבר ושתה כארץ ציה והמתיה בצמא׃

⁶ ואת־בניה לא ארחם כי־בני זנונים המה׃

⁷ כי זנתה אםם הבישה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי׃

⁸ לכן הנני־שך את־דרךך בסירים וגדרתי את־גדרה ונתיבותיה לא תמצא׃

⁹ ורדפה את־מאהביה ולא־תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל־אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה׃

¹⁰ והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל׃

¹¹ לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את־ערותה׃

¹² ועתה אגלה את־נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא־יצילנה מידי׃

¹³ והשבתי כל־משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה׃

¹⁴ והשמתי גפנה ותאנתה אשר אמרה אתנה המה לי אשר נתנו־לי מאהבי ושמתים ליער ואכלתם חית השדה׃

¹⁵ ופקדתי עליה את־ימי הבעלים אשר תקטיר להם ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה ואתי שכחה נאם־יהוה׃ ף

¹⁶ לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על־לבה׃

¹⁷ ונתתי לה את־כרמיה משם ואת־עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלתה מארץ־מצרים׃ ס

¹⁸ והיה ביום־ההוא נאם־יהוה תקראי אישי ולא־תקראי־לי עוד בעלי׃

¹⁹ והסרתי את־שמות הבעלים מפיה ולא־יזכרו עוד בשםם׃

²⁰ וכרתי להם ברית ביום ההוא עם־חית השדה ועם־עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן־הארץ והשכבתים לבטח׃

²¹ וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים׃

²² וארשתיך לי באמונה וידעת את־יהוה׃ ס

²³ והיה ביום ההוא אענה נאם־יהוה אענה את־השמים והם יענו את־הארץ׃

²⁴ והארץ תענה את־הדגן ואת־התירוש ואת־היצהר והם יענו את־יזרעאל׃

²⁵ וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את־לא רחמה ואמרתי ללא־עמי עמי־אתה והוא יאמר אלהי׃ ף