¹ וישמע את־דברי בני־לבן לאמר לקח יעקב את כל־אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל־הכבד הזה׃

² וירא יעקב את־פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום׃

³ ויאמר יהוה אל־יעקב שוב אל־ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך׃

⁴ וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל־צאנו׃

⁵ ויאמר להן ראה אנכי את־פני אביכן כי־איננו אלי כתמל שלשם ואלהי אבי היה עמדי׃

⁶ ואתנה ידעתן כי בכל־כחי עבדתי את־אביכן׃

⁷ ואביכן התל בי והחלפ* את־משכרתי עשרת מנים ולא־נתנו אלהים להרע עמדי׃

⁸ אם־כה יאמר נקדים יהיה שכרך וילדו כל־הצאן נקדים ואם־כה יאמר עקדים יהיה שכרך וילדו כל־הצאן עקדים׃

⁹ ויצל אלהים את־מקנה אביכם ויתן־לי׃

¹⁰ ויהי בעת יחם הצאן ואשא עיני וארא בחלום והנה העתדים העלים על־הצאן עקדים נקדים וברדים׃

¹¹ ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ואמר הנני׃

¹² ויאמר שא־נא עיניך וראה כל־העתדים העלים על־הצאן עקדים נקדים וברדים כי ראיתי את כל־אשר לבן עשה לך׃

¹³ אנכי האל בית־אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר עתה קום צא מן־הארץ הזאת ושוב אל־ארץ מולדתך׃

¹⁴ ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו׃

¹⁵ הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם־אכול את־כספנו׃

¹⁶ כי כל־העשר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו ועתה כל אשר אמר אלהים אליך עשה׃

¹⁷ ויקם יעקב וישא את־בניו ואת־נשיו על־הגמלים׃

¹⁸ וינהג את־כל־מקנהו ואת־כל־רכשו אשר רכש מקנה קנינו אשר רכש בפדן ארם לבוא אל־יצחק אביו ארצה כנען׃

¹⁹ ולבן הלך לגזז את־צאנו ותגנב רחל את־התרפים אשר לאביה׃

²⁰ ויגנב יעקב את־לב לבן הארמי על־בלי הגיד לו כי ברח הוא׃

²¹ ויברח הוא וכל־אשר־לו ויקם ויעבר את־הנהר וישם את־פניו הר הגלעד׃

²² ויגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב׃

²³ ויקח את־אחיו עמו וירדף אחריו דרך שבעת ימים וידבק אתו בהר הגלעד׃

²⁴ ויבא אלהים אל־לבן הארמי בחלם הלילה ויאמר לו השמר לך פן־תדבר עם־יעקב מטוב עד־רע׃

²⁵ וישג לבן את־יעקב ויעקב תקע את־אהלו בהר ולבן תקע את־אחיו בהר הגלעד׃

²⁶ ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנב את־לבבי ותנהג את־בנתי כשביות חרב׃

²⁷ למה נחבאת לברח ותגנב אתי ולא־הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשרים בתף ובכנור׃

²⁸ ולא נטשתני לנשק לבני ולבנתי עתה הסכלת עשו׃

²⁹ יש־לאל ידי לעשות עםכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם־יעקב מטוב עד־רע׃

³⁰ ועתה הלך הלכת כי־נכסף נכספתה לבית אביך למה גנבת את־אלהי׃

³¹ ויען יעקב ויאמר ללבן כי יראתי כי אמרתי פן־תגזל את־בנותיך מעמי׃

³² עם אשר תמצא את־אלהיך לא יחיה נגד אחינו הכר־לך מה עמדי וקח־לך ולא־ידע יעקב כי רחל גנבתם׃

³³ ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהת ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל׃

³⁴ ורחל לקחה את־התרפים ותשםם בכר הגמל ותשב עליהם וימשש לבן את־כל־האהל ולא מצא׃

³⁵ ותאמר אל־אביה אל־יחר בעיני אדני כי לוא אוכל לקום מפניך כי־דרך נשים לי ויחפש ולא מצא את־התרפים׃

³⁶ ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה־פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי׃

³⁷ כי־מששת את־כל־כלי מה־מצאת מכל כלי־ביתך שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו׃

³⁸ זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנכ* לא אכלתי׃

³⁹ טרפה לא־הבאתי אליך אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנבתי יום וגנבתי לילה׃

⁴⁰ הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני׃

⁴¹ זה־לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע־עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאנך ותחלף את־משכרתי עשרת מנים׃

⁴² לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני את־עניי ואת־יגיע* כפי ראה אלהים ויוכח אמש׃

⁴³ ויען לבן ויאמר אל־יעקב הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר־אתה ראה לי־הוא ולבנתי מה־אעשה לאלה היום או לבניהן אשר ילדו׃

⁴⁴ ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני ובינך׃

⁴⁵ ויקח יעקב אבן וירימה מצבה׃

⁴⁶ ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו־גל ויאכלו שם על־הגל׃

⁴⁷ ויקרא־לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד׃

⁴⁸ ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על־כן קרא־שמו גלעד׃

⁴⁹ והמצפה אשר אמר יצף יהוה ביני ובינך כי נסתר איש מרעהו׃

⁵⁰ אם־תענה את־בנתי ואם־תקח נשים על־בנתי אין איש עמנו ראה אלהים עד ביני ובינך׃

⁵¹ ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה המצבה אשר יריתי ביני ובינך׃

⁵² עד הגל הזה ועדה המצבה אם־אני לא־אעבר אליך את־הגל הזה ואם־אתה לא־תעבר אלי את־הגל הזה ואת־המצבה הזאת לרעה׃

⁵³ אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו אלהי אביהם וישבע יעקב בפחד אביו יצחק׃

⁵⁴ ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכל־לחם ויאכלו לחם וילינו בהר׃

¹ Yahweh appeared to him by the oaks of Mamre, as he sat in the tent door in the heat of the day.

² He lifted up his eyes and looked, and saw that three men stood opposite him. When he saw them, he ran to meet them from the tent door, and bowed himself to the earth,

³ and said, "My lord, if now I have found favor in your sight, please don't go away from your servant.

⁴ Now let a little water be fetched, wash your feet, and rest yourselves under the tree.

⁵ I will get a morsel of bread so you can refresh your heart. After that you may go your way, now that you have come to your servant." They said, "Very well, do as you have said."

⁶ Abraham hurried into the tent to Sarah, and said, "Quickly prepare three measures of fine meal, knead it, and make cakes."

⁷ Abraham ran to the herd, and fetched a tender and good calf, and gave it to the servant. He hurried to dress it.

⁸ He took butter, milk, and the calf which he had dressed, and set it before them. He stood by them under the tree, and they ate.

⁹ They asked him, "Where is Sarah, your wife?" He said, "See, in the tent."

¹⁰ He said, "I will certainly return to you when the season comes round. Behold, Sarah your wife will have a son." Sarah heard in the tent door, which was behind him.

¹¹ Now Abraham and Sarah were old, well advanced in age. Sarah had passed the age of childbearing.

¹² Sarah laughed within herself, saying, "After I have grown old will I have pleasure, my lord being old also?"

¹³ Yahweh said to Abraham, "Why did Sarah laugh, saying, 'Will I really bear a child, yet I am old?'

¹⁴ Is anything too hard for Yahweh? At the set time I will return to you, when the season comes round, and Sarah will have a son."

¹⁵ Then Sarah denied, saying, "I didn't laugh," for she was afraid. He said, "No, but you did laugh."

¹⁶ The men rose up from there, and looked toward Sodom. Abraham went with them to see them on their way.

¹⁷ Yahweh said, "Will I hide from Abraham what I do,

¹⁸ since Abraham has surely become a great and mighty nation, and all the nations of the earth will be blessed in him?

¹⁹ For I have known him, to the end that he may command his children and his household after him, that they may keep the way of Yahweh, to do righteousness and justice; to the end that Yahweh may bring on Abraham that which he has spoken of him."

²⁰ Yahweh said, "Because the cry of Sodom and Gomorrah is great, and because their sin is very grievous,

²¹ I will go down now, and see whether their deeds are as bad as the reports which have come to me. If not, I will know."

²² The men turned from there, and went toward Sodom, but Abraham stood yet before Yahweh.

²³ Abraham drew near, and said, "Will you consume the righteous with the wicked?

²⁴ What if there are fifty righteous within the city? Will you consume and not spare the place for the fifty righteous who are in it?

²⁵ Be it far from you to do things like that, to kill the righteous with the wicked, so that the righteous should be like the wicked. May that be far from you. Shouldn't the Judge of all the earth do right?"

²⁶ Yahweh said, "If I find in Sodom fifty righteous within the city, then I will spare all the place for their sake."

²⁷ Abraham answered, "See now, I have taken it on myself to speak to the Lord, who am but dust and ashes.

²⁸ What if there will lack five of the fifty righteous? Will you destroy all the city for lack of five?" He said, "I will not destroy it, if I find forty-five there."

²⁹ He spoke to him yet again, and said, "What if there are forty found there?" He said, "I will not do it for the forty's sake."

³⁰ He said, "Oh don't let the Lord be angry, and I will speak. What if there are thirty found there?" He said, "I will not do it, if I find thirty there."

³¹ He said, "See now, I have taken it on myself to speak to the Lord. What if there are twenty found there?" He said, "I will not destroy it for the twenty's sake."

³² He said, "Oh don't let the Lord be angry, and I will speak just once more. What if ten are found there?" He said, "I will not destroy it for the ten's sake."

³³ Yahweh went his way, as soon as he had finished communing with Abraham, and Abraham returned to his place.