¹ ויהי כי־זקן יצחק ותכהין עיניו מראת ויקרא את־עשו בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני׃

² ויאמר הנה־נא זקנתי לא ידעתי יום מותי׃

³ ועתה שא־נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי [כ= צידה] [ק= ציד]׃

⁴ ועשה־לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברךך נפשי בטרם אמות׃

⁵ ורבקה שמעת בדבר יצחק אל־עשו בנו וילך עשו השדה לצוד ציד להביא׃

⁶ ורבקה אמרה אל־יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את־אביך מדבר אל־עשו אחיך לאמר׃

⁷ הביאה לי ציד ועשה־לי מטעמים ואכלה ואברככה לפני יהוה לפני מותי׃

⁸ ועתה בני שמע בקלי לאשר אני מצוה אתך׃

⁹ לך־נא אל־הצאן וקח־לי משם שני גדיי עזים טבים ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב׃

¹⁰ והבאת לאביך ואכל בעבר אשר יברךך לפני מותו׃

¹¹ ויאמר יעקב אל־רבקה אמו הן עשו אחי איש שער ואנכי איש חלק׃

¹² אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה׃

¹³ ותאמר לו אמו עלי קללתך בני אך שמע בקלי ולך קח־לי׃

¹⁴ וילך ויקח ויבא לאמו ותעש אמו מטעמים כאשר אהב אביו׃

¹⁵ ותקח רבקה את־בגדי עשו בנה הגדל החמדת אשר אתה בבית ותלבש את־יעקב בנה הקטן׃

¹⁶ ואת ערת גדיי העזים הלבישה על־ידיו ועל חלקת צואריו׃

¹⁷ ותתן את־המטעמים ואת־הלחם אשר עשתה ביד יעקב בנה׃

¹⁸ ויבא אל־אביו ויאמר* אבי ויאמר הנני מי אתה בני׃

¹⁹ ויאמר יעקב אל־אביו אנכי עשו בכרך עשיתי כאשר דברת אלי קום־נא שבה ואכלה מצידי בעבור תברכני נפשך׃

²⁰ ויאמר יצחק אל־בנו מה־זה מהרת למצא בני ויאמר כי הקרה יהוה אלהיך לפני׃

²¹ ויאמר יצחק אל־יעקב גשה־נא ואמשך בני האתה זה בני עשו אם־לא׃

²² ויגש יעקב אל־יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשו׃

²³ ולא הכירו כי־היו ידיו כידי עשו אחיו שערת ויברכהו׃

²⁴ ויאמר אתה זה בני עשו ויאמר אני׃

²⁵ ויאמר הגשה לי ואכלה מציד בני למען תברךך נפשי ויגש־לו ויאכל ויבא לו יין וישת׃

²⁶ ויאמר אליו יצחק אביו גשה־נא ושקה־לי בני׃

²⁷ ויגש וישק־לו וירח את־ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו יהוה׃

²⁸ ויתן־לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש׃

²⁹ יעבדוך עמים [כ= וישתחו] [ק= וישתחוו] לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך ארריך ארור ומברכיך ברוך׃

³⁰ ויהי כאשר כלה יצחק לברך את־יעקב ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו׃

³¹ ויעש גם־הוא מטעמים ויבא לאביו ויאמר לאביו יקם אבי ויאכל מציד בנו בעבור תברכני נפשך׃

³² ויאמר לו יצחק אביו מי־אתה ויאמר אני בנך בכרך עשו׃

³³ ויחרד יצחק חרדה גדלה עד־מאד ויאמר מי־אפוא הוא הצד־ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם־ברוך יהיה׃

³⁴ כשמע עשו את־דברי אביו ויצעק צעקה גדלה ומרה עד־מאד ויאמר לאביו ברכני גם־אני אבי׃

³⁵ ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך׃

³⁶ ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את־בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי ויאמר הלא־אצלת לי ברכה׃

³⁷ ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך ואת־כל־אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירש סמכתיו ולכה אפוא מה אעשה בני׃

³⁸ ויאמר עשו אל־אביו הברכה אחת הוא־לך אבי ברכני גם־אני אבי וישא עשו קלו ויבך׃

³⁹ ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל׃

⁴⁰ ועל־חרבך תחיה ואת־אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך׃

⁴¹ וישטם עשו את־יעקב על־הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את־יעקב אחי׃

⁴² ויגד לרבקה את־דברי עשו בנה הגדל ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך׃

⁴³ ועתה בני שמע בקלי וקום ברח־לך אל־לבן אחי חרנה׃

⁴⁴ וישבת עמו ימים אחדים עד אשר־תשוב חמת אחיך׃

⁴⁵ עד־שוב אף־אחיך ממך ושכח את אשר־עשית לו ושלחתי ולקחתיך משם למה אשכל גם־שניכם יום אחד׃

⁴⁶ ותאמר רבקה אל־יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת אם־לקח יעקב אשה מבנות־חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים׃

¹ ואברהם זקן בא בימים ויהוה ברך את־אברהם בכל׃

² ויאמר אברהם אל־עבדו זקן ביתו המשל בכל־אשר־לו שים־נא ידך תחת ירכי׃

³ ואשביעך ביהוה אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא־תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו׃

⁴ כי אל־ארצי ואל־מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק׃

⁵ ויאמר אליו העבד אולי לא־תאבה האשה ללכת אחרי אל־הארץ הזאת ההשב אשיב את־בנך אל־הארץ אשר־יצאת משם׃

⁶ ויאמר אליו אברהם השמר לך פן־תשיב את־בני שמה׃

⁷ יהוה אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר־לי ואשר נשבע־לי לאמר לזרעך אתן את־הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם׃

⁸ ואם־לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבעתי זאת רק את־בני לא תשב שמה׃

⁹ וישם העבד את־ידו תחת ירך אברהם אדניו וישבע לו על־הדבר הזה׃

¹⁰ ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וילך וכל־טוב אדניו בידו ויקם וילך אל־ארם נהרים אל־עיר נחור׃

¹¹ ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל־באר המים לעת ערב לעת צאת השאבת׃

¹² ויאמר יהוה אלהי אדני אברהם הקרה־נא לפני היום ועשה־חסד עם אדני אברהם׃

¹³ הנה אנכי נצב על־עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים׃

¹⁴ והיה הנער אשר אמר אליה הטי־נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם־גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי־עשית חסד עם־אדני׃

¹⁵ ויהי־הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן־מלכה אשת נחור אחי אברהם וכדה על־שכמה׃

¹⁶ והנער טבת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל׃

¹⁷ וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט־מים מכדך׃

¹⁸ ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה על־ידה ותשקהו׃

¹⁹ ותכל להשקתו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם־כלו לשתת׃

²⁰ ותמהר ותער כדה אל־השקת ותרץ עוד אל־הבאר לשאב ותשאב לכל־גמליו׃

²¹ והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח יהוה דרכו אם־לא׃

²² ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על־ידיה עשרה זהב משקלם׃

²³ ויאמר בת־מי את הגידי נא לי היש בית־אביך מקום לנו ללין׃

²⁴ ותאמר אליו בת־בתואל אנכי בן־מלכה אשר ילדה לנחור׃

²⁵ ותאמר אליו גם־תבן גם־מספוא רב עמנו גם־מקום ללון׃

²⁶ ויקד האיש וישתחו ליהוה׃

²⁷ ויאמר ברוך יהוה אלהי אדני אברהם אשר לא־עזב חסדו ואמתו מעם אדני אנכי בדרך נחני יהוה בית אחי אדני׃

²⁸ ותרץ הנער ותגד לבית אמה כדברים האלה׃

²⁹ ולרבקה אח ושמו לבן וירץ לבן אל־האיש החוצה אל־העין׃

³⁰ ויהי כראת את־הנזם ואת־הצמדים על־ידי אחתו וכשמעו את־דברי רבקה אחתו לאמר כה־דבר אלי האיש ויבא אל־האיש והנה עמד על־הגמלים על־העין׃

³¹ ויאמר בוא ברוך יהוה למה תעמד בחוץ ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים׃

³² ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו׃

³³ [כ= ויישם] [ק= ויושם] לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם־דברתי דברי ויאמר דבר׃

³⁴ ויאמר עבד אברהם אנכי׃

³⁵ ויהוה ברך את־אדני מאד ויגדל ויתן־לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדם ושפחת וגמלים וחמרים׃

³⁶ ותלד שרה אשת אדני בן לאדני אחרי זקנתה ויתן־לו את־כל־אשר־לו׃

³⁷ וישבעני אדני לאמר לא־תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי ישב בארצו׃

³⁸ אם־לא אל־בית־אבי תלך ואל־משפחתי ולקחת אשה לבני׃

³⁹ ואמר אל־אדני אלי לא־תלך האשה אחרי׃

⁴⁰ ויאמר אלי יהוה אשר־התהלכתי לפניו ישלח מלאכו אתך והצליח דרךך ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי׃

⁴¹ אז תנקה מאלתי כי תבוא אל־משפחתי ואם־לא יתנו לך והיית נקי מאלתי׃

⁴² ואבא היום אל־העין ואמר יהוה אלהי אדני אברהם אם־ישך־נא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה׃

⁴³ הנה אנכי נצב על־עין המים והיה העלמה היצאת לשאב ואמרתי אליה השקיני־נא מעט־מים מכדך׃

⁴⁴ ואמרה אלי גם־אתה שתה וגם לגמליך אשאב הוא האשה אשר־הכיח יהוה לבן־אדני׃

⁴⁵ אני טרם אכלה לדבר אל־לבי והנה רבקה יצאת וכדה על־שכמה ותרד העינה ותשאב ואמר אליה השקיני נא׃

⁴⁶ ותמהר ותורד כדה מעליה ותאמר שתה וגם־גמליך אשקה ואשת וגם הגמלים השקתה׃

⁴⁷ ואשאל אתה ואמר בת־מי את ותאמר בת־בתואל בן־נחור אשר ילדה־לו מלכה ואשם הנזם על־אפה והצמידים על־ידיה׃

⁴⁸ ואקד ואשתחוה ליהוה ואברך את־יהוה אלהי אדני אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת את־בת־אחי אדני לבנו׃

⁴⁹ ועתה אם־ישכם עשים חסד ואמת את־אדני הגידו לי ואם־לא הגידו לי ואפנה על־ימין או על־שמאל׃

⁵⁰ ויען לבן ובתואל ויאמרו מיהוה יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או־טוב׃

⁵¹ הנה־רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן־אדניך כאשר דבר יהוה׃

⁵² ויהי כאשר שמע עבד אברהם את־דבריהם וישתחו ארצה ליהוה׃

⁵³ ויוצא העבד כלי־כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומגדנת נתן לאחיה ולאמה׃

⁵⁴ ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר־עמו וילינו ויקומו בבקר ויאמר שלחני לאדני׃

⁵⁵ ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור אחר תלך׃

⁵⁶ ויאמר אלהם אל־תאחרו אתי ויהוה הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדני׃

⁵⁷ ויאמרו נקרא לנער ונשאלה את־פיה׃

⁵⁸ ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם־האיש הזה ותאמר אלך׃

⁵⁹ וישלחו את־רבקה אחתם ואת־מנקתה ואת־עבד אברהם ואת־אנשיו׃

⁶⁰ ויברכו את־רבקה ויאמרו לה אחתנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שנאיו׃

⁶¹ ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על־הגמלים ותלכנה אחרי האיש ויקח העבד את־רבקה וילך׃

⁶² ויצחק בא מבוא באר לחי ראי והוא יושב בארץ הנגב׃

⁶³ ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים׃

⁶⁴ ותשא רבקה את־עיניה ותרא את־יצחק ותפל מעל הגמל׃

⁶⁵ ותאמר אל־העבד מי־האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני ותקח הצעיף ותתכס׃

⁶⁶ ויספר העבד ליצחק את כל־הדברים אשר עשה׃

⁶⁷ ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את־רבקה ותהי־לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו׃ ף