Bible

 

Bereshit 26

Studie

   

1 ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וילך יצחק אל־אבימלך מלך־פלשתים גררה׃

2 וירא אליו יהוה ויאמר אל־תרד מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך׃

3 גור* בארץ הזאת ואהיה עמך ואברךך כי־לך ולזרעך אתן את־כל־הארצת האל והקמתי את־השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך׃

4 והרביתי את־זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל־הארצת האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ׃

5 עקב אשר־שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי׃

6 וישב יצחק בגרר׃

7 וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחתי הוא כי ירא לאמר אשתי פן־יהרגני אנשי המקום על־רבקה כי־טובת מראה היא׃

8 ויהי כי ארכו־לו שם הימים וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו׃

9 ויקרא אבימלך ליצחק ויאמר אך הנה אשתך הוא ואיך אמרת אחתי הוא ויאמר אליו יצחק כי אמרתי פן־אמות עליה׃

10 ויאמר אבימלך מה־זאת עשית לנו כמעט שכב אחד העם את־אשתך והבאת עלינו אשם׃

11 ויצו אבימלך את־כל־העם לאמר הנגע באיש הזה ובאשתו מות יומת׃

12 ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו יהוה׃

13 ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי־גדל מאד׃

14 ויהי־לו מקנה־צאן ומקנה בקר ועבדה רבה ויקנאו אתו פלשתים׃

15 וכל־הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר׃

16 ויאמר אבימלך אל־יצחק לך מעמנו כי־עצמת־ממנו* מאד׃

17 וילך משם יצחק ויחן בנחל־גרר וישב שם׃

18 וישב יצחק ויחפר את־בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמת אשר־קרא להן אביו׃

19 ויחפרו עבדי־יצחק בנחל וימצאו־שם באר מים חיים׃

20 ויריבו רעי גרר עם־רעי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם־הבאר עשק כי התעשקו עמו׃

21 ויחפרו באר אחרת ויריבו גם־עליה ויקרא שמה שטנה׃

22 ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות ויאמר כי־עתה הרחיב יהוה לנו ופרינו בארץ׃

23 ויעל משם באר שבע׃

24 וירא אליו יהוה בלילה ההוא ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אל־תירא כי־אתך אנכי וברכתיך והרביתי את־זרעך בעבור אברהם עבדי׃

25 ויבן שם מזבח ויקרא בשם יהוה ויט־שם אהלו ויכרו־שם עבדי־יצחק באר׃

26 ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת מרעהו ופיכל שר־צבאו׃

27 ויאמר אלהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אתי ותשלחוני מאתכם׃

28 ויאמרו ראו ראינו כי־היה יהוה עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך׃

29 אם־תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק־טוב ונשלחך בשלום אתה עתה ברוך יהוה׃

30 ויעש להם משתה ויאכלו וישתו׃

31 וישכימו בבקר וישבעו איש לאחיו וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום׃

32 ויהי ביום ההוא ויבאו עבדי יצחק ויגדו לו על־אדות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים׃

33 ויקרא אתה שבעה על־כן שם־העיר באר שבע עד היום הזה׃ ס

34 ויהי עשו בן־ארבעים שנה ויקח אשה את־יהודית בת־בארי החתי ואת־בשמת בת־אילן החתי׃

35 ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה׃ ס

   

Ze Swedenborgových děl

 

Arcana Coelestia # 9430

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 10837  
  

9430. And the cloud covered it. That this signifies the ultimate of the Word which is thus relatively obscure, is evident from the signification of “the cloud,” as being the ultimate of the Word, or its literal sense (see the preface to Genesis 18, and n. 4060, 4391, 5922, 6343, 6752, 8106, 8443, 8781). This sense is called a “cloud,” because it is in obscurity relatively to the internal sense; for this is in the light of heaven. That it is in obscurity and like a cloud is because it is for man while he is in the world, whereas the internal sense is for man when he comes into heaven. But be it known that while a man is in the world, he is in the internal sense of the Word when he is in the genuine doctrine of the church as to faith and as to life; for through this doctrine the internal sense of the Word is then inscribed on both his understanding and his will; on his understanding through faith; and on his will through life. When such a man comes into heaven he apprehends the Word no otherwise than according to its internal sense; and knows nothing of its external sense, this then appearing to him like a cloud that absorbs the rays of its light.

[2] It is said that the man then apprehends the Word according to its internal sense, and not according to its external sense. That it is so is because all who are in heaven are instructed by the Lord from the truth Divine that is with man, thus from the Word. The reason is that man is in the ultimate of order, and that all interior things terminate in the ultimate, the ultimate being as it were a support for the interior things, on which they subsist and rest. The Word in the letter is Divine truth in the ultimate of order; in like manner the man of the church with whom is Divine truth, in respect to his natural and sensuous mind. In the one, as in the other, the interior things terminate and rest, like a house on its foundation. The house itself is heaven, and there Divine truth is such as is the Word in the internal sense; and the foundation is the world, and there Divine truth is such as is the Word in the external sense. As a house rests on its foundation, so also heaven rests on the church; and consequently the Divine truth in heaven upon the Divine truth in the earth; for there is a continuous connection from the Lord through heaven down to man by means of the Word. This is the reason why it is always provided by the Lord that there shall be a church on the earth, in which Divine truth may be in its ultimate. This is a secret as yet known to none, and which is meant by what was cited above (n. 9357, 9360). Let all therefore beware of injuring the Word in any way; for they who injure it, injure the Divine Itself.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.