¹ ויכלו השמים והארץ וכל־צבאם׃

² ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל־מלאכתו אשר עשה׃

³ ויברך אלהים את־יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל־מלאכתו אשר־ברא אלהים לעשות׃ ף

⁴ אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים׃

⁵ וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל־עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על־הארץ ואדם אין לעבד את־האדמה׃

⁶ ואד יעלה מן־הארץ והשקה את־כל־פני־האדמה׃

⁷ וייצר יהוה אלהים את־האדם עפר מן־האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה׃

⁸ ויטע יהוה אלהים גן־בעדן מקדם וישם שם את־האדם אשר יצר׃

⁹ ויצמח יהוה אלהים מן־האדמה כל־עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע׃

¹⁰ ונהר יצא מעדן להשקות את־הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים׃

¹¹ שם האחד פישון הוא הסבב את כל־ארץ החוילה אשר־שם הזהב׃

¹² וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם׃

¹³ ושם־הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל־ארץ כוש׃

¹⁴ ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת׃

¹⁵ ויקח יהוה אלהים את־האדם וינחהו בגן־עדן לעבדה ולשמרה׃

¹⁶ ויצו יהוה אלהים על־האדם לאמר מכל עץ־הגן אכל תאכל׃

¹⁷ ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות׃

¹⁸ ויאמר יהוה אלהים לא־טוב היות האדם לבדו אעשה־לו עזר כנגדו׃

¹⁹ ויצר יהוה אלהים מן־האדמה כל־חית השדה ואת כל־עוף השמים ויבא אל־האדם לראות מה־יקרא־לו וכל אשר יקרא־לו האדם נפש חיה הוא שמו׃

²⁰ ויקרא האדם שמות לכל־הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא־מצא עזר כנגדו׃

²¹ ויפל יהוה אלהים תרדמה על־האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה׃

²² ויבן יהוה אלהים את־הצלע אשר־לקח מן־האדם לאשה ויבאה אל־האדם׃

²³ ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה־זאת׃

²⁴ על־כן יעזב־איש את־אביו ואת־אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד׃

²⁵ ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו׃