¹ ויהי כל־הארץ שפה אחת ודברים אחדים׃

² ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם׃

³ ויאמרו איש אל־רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר׃

⁴ ויאמרו הבה נבנה־לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה־לנו שם פן־נפוץ על־פני כל־הארץ׃

⁵ וירד יהוה לראת את־העיר ואת־המגדל אשר בנו בני האדם׃

⁶ ויאמר יהוה הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא־יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות׃

⁷ הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו׃

⁸ ויפץ יהוה אתם משם על־פני כל־הארץ ויחדלו לבנת העיר׃

⁹ על־כן קרא שמה בבל כי־שם בלל יהוה שפת כל־הארץ ומשם הפיצם יהוה על־פני כל־הארץ׃ ף

¹⁰ אלה תולדת שם שם בן־מאת שנה ויולד את־ארפכשד שנתים אחר המבול׃

¹¹ ויחי־שם אחרי הולידו את־ארפכשד חמש מאות שנה ויולד בנים ובנות׃ ס

¹² וארפכשד חי חמש ושלשים שנה ויולד את־שלח׃

¹³ ויחי ארפכשד אחרי הולידו את־שלח שלש שנים וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות׃ ס

¹⁴ ושלח חי שלשים שנה ויולד את־עבר׃

¹⁵ ויחי־שלח אחרי הולידו את־עבר שלש שנים וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות׃ ס

¹⁶ ויחי־עבר ארבע ושלשים שנה ויולד את־פלג׃

¹⁷ ויחי־עבר אחרי הולידו את־פלג שלשים שנה וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות׃ ס

¹⁸ ויחי־פלג שלשים שנה ויולד את־רעו׃

¹⁹ ויחי־פלג אחרי הולידו את־רעו תשע שנים ומאתים שנה ויולד בנים ובנות׃ ס

²⁰ ויחי רעו שתים ושלשים שנה ויולד את־שרוג׃

²¹ ויחי רעו אחרי הולידו את־שרוג שבע שנים ומאתים שנה ויולד בנים ובנות׃ ס

²² ויחי שרוג שלשים שנה ויולד את־נחור׃

²³ ויחי שרוג אחרי הולידו את־נחור מאתים שנה ויולד בנים ובנות׃ ס

²⁴ ויחי נחור תשע ועשרים שנה ויולד את־תרח׃

²⁵ ויחי נחור אחרי הולידו את־תרח תשע־עשרה שנה ומאת שנה ויולד בנים ובנות׃ ס

²⁶ ויחי־תרח שבעים שנה ויולד את־אברם את־נחור ואת־הרן׃

²⁷ ואלה תולדת תרח תרח הוליד את־אברם את־נחור ואת־הרן והרן הוליד את־לוט׃

²⁸ וימת הרן על־פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים׃

²⁹ ויקח אברם ונחור להם נשים שם אשת־אברם שרי ושם אשת־נחור מלכה בת־הרן אבי־מלכה ואבי יסכה׃

³⁰ ותהי שרי עקרה אין לה ולד׃

³¹ ויקח תרח את־אברם בנו ואת־לוט בן־הרן בן־בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד־חרן וישבו שם׃

³² ויהיו ימי־תרח חמש שנים ומאתים שנה וימת תרח בחרן׃ ס

¹ ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד־פלשתים ארבעים שנה׃ ף

² ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח ואשתו עקרה ולא ילדה׃

³ וירא מלאך־יהוה אל־האשה ויאמר אליה הנה־נא את־עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן׃

⁴ ועתה השמרי נא ואל־תשתי יין ושכר ואל־תאכלי כל־טמא׃

⁵ כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא־יעלה על־ראשו כי־נזיר אלהים יהיה הנער מן־הבטן והוא יחל להושיע את־ישראל מיד פלשתים׃

⁶ ותבא האשה ותאמר לאישה לאמר איש האלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד ולא שאלתיהו אי־מזה הוא ואת־שמו לא־הגיד לי׃

⁷ ויאמר לי הנך הרה וילדת בן ועתה אל־תשתי יין ושכר ואל־תאכלי כל־טמאה כי־נזיר אלהים יהיה הנער מן־הבטן עד־יום מותו׃ ף

⁸ ויעתר מנוח אל־יהוה ויאמר בי אדוני איש האלהים אשר שלחת יבוא־נא עוד אלינו ויורנו מה־נעשה לנער היולד׃

⁹ וישמע האלהים בקול מנוח ויבא מלאך האלהים עוד אל־האשה והיא יושבת בשדה ומנוח אישה אין עמה׃

¹⁰ ותמהר האשה ותרץ ותגד לאישה ותאמר אליו הנה נראה אלי האיש אשר־בא ביום אלי׃

¹¹ ויקם וילך מנוח אחרי אשתו ויבא אל־האיש ויאמר לו האתה האיש אשר־דברת אל־האשה ויאמר אני׃

¹² ויאמר מנוח עתה יבא דבריך מה־יהיה משפט־הנער ומעשהו׃

¹³ ויאמר מלאך יהוה אל־מנוח מכל אשר־אמרתי אל־האשה תשמר׃

¹⁴ מכל אשר־יצא מגפן היין לא תאכל ויין ושכר אל־תשת וכל־טמאה אל־תאכל כל אשר־צויתיה תשמר׃

¹⁵ ויאמר מנוח אל־מלאך יהוה נעצרה־נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים׃

¹⁶ ויאמר מלאך יהוה אל־מנוח אם־תעצרני לא־אכל בלחמך ואם־תעשה עלה ליהוה תעלנה כי לא־ידע מנוח כי־מלאך יהוה הוא׃

¹⁷ ויאמר מנוח אל־מלאך יהוה מי שמך כי־יבא [כ= דבריך] [ק= דברך] וכבדנוך׃

¹⁸ ויאמר לו מלאך יהוה למה זה תשאל לשמי והוא־פלאי׃ ס

¹⁹ ויקח מנוח את־גדי העזים ואת־המנחה ויעל על־הצור ליהוה ומפלא לעשות ומנוח ואשתו ראים׃

²⁰ ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך־יהוה בלהב המזבח ומנוח ואשתו ראים ויפלו על־פניהם ארצה׃

²¹ ולא־יסף עוד מלאך יהוה להראה אל־מנוח ואל־אשתו אז ידע מנוח כי־מלאך יהוה הוא׃

²² ויאמר מנוח אל־אשתו מות נמות כי אלהים ראינו׃

²³ ותאמר לו אשתו לו חפץ יהוה להמיתנו לא־לקח מידנו עלה ומנחה ולא הראנו את־כל־אלה וכעת לא השמיענו כזאת׃

²⁴ ותלד האשה בן ותקרא את־שמו שמשון ויגדל הנער ויברכהו יהוה׃

²⁵ ותחל רוח יהוה לפעמו במחנה־דן בין צרעה ובין אשתאל׃ ף