Novokřesťanské studium Bible

Bible

 

Bereshit 1

Studie

1 בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ׃

2 והארץ היתה תהו ובהו וחשך על־פני תהום ורוח אלהים מרחפת על־פני המים׃

3 ויאמר אלהים יהי אור ויהי־אור׃

4 וירא אלהים את־האור כי־טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך׃

5 ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי־ערב ויהי־בקר יום אחד׃ ף

6 ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים׃

7 ויעש אלהים את־הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי־כן׃

8 ויקרא אלהים לרקיע שמים ויהי־ערב ויהי־בקר יום שני׃ ף

9 ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל־מקום אחד ותראה היבשה ויהי־כן׃

10 ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי־טוב׃

11 ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו־בו על־הארץ ויהי־כן׃

12 ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה־פרי* אשר זרעו־בו למינהו וירא אלהים כי־טוב׃

13 ויהי־ערב ויהי־בקר יום שלישי׃ ף

14 ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים׃

15 והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על־הארץ ויהי־כן׃

16 ויעש אלהים את־שני המארת הגדלים את־המאור הגדל לממשלת היום ואת־המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים׃

17 ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על־הארץ׃

18 ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלהים כי־טוב׃

19 ויהי־ערב ויהי־בקר יום רביעי׃ ף

20 ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעוףף על־הארץ על־פני רקיע השמים׃

21 ויברא אלהים את־התנינם הגדלים ואת כל־נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל־עוף כנף למינהו וירא אלהים כי־טוב׃

22 ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את־המים בימים והעוף ירב בארץ׃

23 ויהי־ערב ויהי־בקר יום חמישי׃ ף

24 ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו־ארץ למינה ויהי־כן׃

25 ויעש אלהים את־חית הארץ למינה ואת־הבהמה למינה ואת כל־רמש האדמה למינהו וירא אלהים כי־טוב׃

26 ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל־הארץ ובכל־הרמש הרמש על־הארץ׃

27 ויברא אלהים את־האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם׃

28 ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את־הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל־חיה הרמשת על־הארץ׃

29 ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את־כל־עשב זרע זרע אשר על־פני כל־הארץ ואת־כל־העץ אשר־בו פרי־עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה׃

30 ולכל־חית הארץ ולכל־עוף השמים ולכל רומש על־הארץ אשר־בו נפש חיה את־כל־ירק עשב לאכלה ויהי־כן׃

31 וירא אלהים את־כל־אשר עשה והנה־טוב מאד ויהי־ערב ויהי־בקר יום הששי׃ ף

Ze Swedenborgových děl

 

Divine Providence # 210

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 340  
  

210. 7. None of this could happen if it did not seem to us that we think autonomously and manage our lives autonomously. I have already given ample evidence that we would not be human if it did not seem to us that we lived on our own and that we therefore thought, intended, spoke, and acted on our own [71-99, 174, 176]. It follows from this that unless we seemed to be managing everything that has to do with our occupations and our lives by our own prudence, we could not be led and managed by divine providence. It would be as though we stood there with our hands hanging limp, mouths open, eyes closed, holding our breath and waiting for something to flow into us. In this way we would divest ourselves of everything human, which we get from the sense and feeling that we live, think, intend, speak, and act on our own; and as we did so, we would also divest ourselves of those two abilities called freedom and rationality by which we are differentiated from animals. Earlier in this work and also in Divine Love and Wisdom I have explained that if it were not for this appearance we would be incapable of receptivity and reciprocity, and therefore of immortality.

[2] So if you want to be led by divine providence, use your prudence as a servant and employee who faithfully manages the employer's assets. Prudence is the "talent" that was given to servants for business purposes, with an accounting required (Luke 19:13-25; Matthew 25:14-31).

Prudence itself seems to be something we possess, and we believe that it is, as long as we keep that deadliest enemy of God and divine providence, love for ourselves, shut in. It lives in the depths of each one of us from birth. If we do not recognize it--and it does not want to be recognized--then it lives in perfect safety and guards the door to prevent us from opening it so the Lord can evict it.

We open the door by abstaining from evils as sins, apparently on our own, but admitting that it is being done by the Lord. This is the kind of prudence with which the divine providence can cooperate.

  
/ 340  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org