¹ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

² בן־אדם הנבא על־רועי ישראל הנבא ואמרת אליהם לרעים כה אמר אדני יהוה הוי רעי־ישראל אשר היו רעים אותם הלוא הצאן ירעו הרעים׃

³ את־החלב תאכלו ואת־הצמר תלבשו הבריאה תזבחו הצאן לא תרעו׃

⁴ את־הנחלות לא חזקתם ואת־החולה לא־רפאתם ולנשברת לא חבשתם ואת־הנדחת לא השבתם ואת־האבדת לא בקשתם ובחזקה רדיתם אתם ובפרך׃

⁵ ותפוצינה מבלי רעה ותהיינה לאכלה לכל־חית השדה ותפוצינה׃

⁶ ישגו צאני בכל־ההרים ועל כל־גבעה רמה ועל כל־פני הארץ נפצו צאני ואין דורש ואין מבקש׃

⁷ לכן רעים שמעו את־דבר יהוה׃

⁸ חי־אני נאם אדני יהוה אם־לא יען היות־צאני לבז ותהיינה צאני לאכלה לכל־חית השדה מאין רעה ולא־דרשו רעי את־צאני וירעו הרעים אותם ואת־צאני לא רעו׃ ס

⁹ לכן הרעים שמעו דבר־יהוה׃

¹⁰ כה־אמר אדני יהוה הנני אל־הרעים ודרשתי את־צאני מידם והשבתים מרעות צאן ולא־ירעו עוד הרעים אותם והצלתי צאני מפיהם ולא־תהיין להם לאכלה׃ ס

¹¹ כי כה אמר אדני יהוה הנני־אני ודרשתי את־צאני ובקרתים׃

¹² כבקרת רעה עדרו ביום־היותו בתוך־צאנו נפרשות כן אבקר את־צאני והצלתי אתהם מכל־המקומת אשר נפצו שם ביום עןן וערפל׃

¹³ והוצאתים מן־העמים וקבצתים מן־הארצות והביאתים אל־אדמתם ורעיתים אל־הרי ישראל באפיקים ובכל מושבי הארץ׃

¹⁴ במרעה־טוב ארעה אתם ובהרי מרום־ישראל יהיה נוהם שם תרבצנה בנוה טוב ומרעה שמן תרעינה אל־הרי ישראל׃

¹⁵ אני ארעה צאני ואני ארביצם נאם אדני יהוה׃

¹⁶ את־האבדת אבקש ואת־הנדחת אשיב ולנשברת אחבש ואת־החולה אחזק ואת־השמנה ואת־החזקה אשמיד ארענה במשפט׃

¹⁷ ואתנה צאני כה אמר אדני יהוה הנני שפט בין־שה לשה לאילים ולעתודים׃

¹⁸ המעט םכם המרעה הטוב תרעו ויתר מרעיכם תרמסו ברגליכם ומשקע־מים תשתו ואת הנותרים ברגליכם תרפשון׃

¹⁹ וצאני מרמס רגליכם תרעינה ומרפש רגליכם תשתינה׃ ס

²⁰ לכן כה אמר אדני יהוה אליהם הנני־אני ושפטתי בין־שה בריה ובין שה רזה׃

²¹ יען בצד ובכתף תהדפו ובקרניכם תנגחו כל־הנחלות עד אשר הפיצותם אותנה אל־החוצה׃

²² והושעתי לצאני ולא־תהיינה עוד לבז ושפטתי בין שה לשה׃

²³ והקמתי עליהם רעה אחד ורעה אתהן את עבדי דויד הוא ירעה אתם והוא־יהיה להן לרעה׃

²⁴ ואני יהוה אהיה להם לאלהים ועבדי דוד נשיא בתוכם אני יהוה דברתי׃

²⁵ וכרתי להם ברית שלום והשבתי חיה־רעה מן־הארץ וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים׃

²⁶ ונתתי אותם וסביבות גבעתי ברכה והורדתי הגשם בעתו גשמי ברכה יהיו׃

²⁷ ונתן עץ השדה את־פריו והארץ תתן יבולה והיו על־אדמתם לבטח וידעו כי־אני יהוה בשברי את־מטות עלם והצלתים מיד העבדים בהם׃

²⁸ ולא־יהיו עוד בז לגוים וחית הארץ לא תאכלם וישבו לבטח ואין מחריד׃

²⁹ והקמתי להם מטע לשם ולא־יהיו עוד אספי רעב בארץ ולא־ישאו עוד כלמת הגוים׃

³⁰ וידעו כי אני יהוה אלהיהם אתם והמה עמי בית ישראל נאם אדני יהוה׃

³¹ ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אני אלהיכם נאם אדני יהוה׃ ף

¹ לא־תעשו לכם אלילם ופסל ומצבה לא־תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה כי אני יהוה אלהיכם׃

² את־שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני יהוה׃ ס

³ אם־בחקתי תלכו ואת־מצותי תשמרו ועשיתם אתם׃

⁴ ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו׃

⁵ והשיג לכם דיש את־בציר ובציר ישיג את־זרע ואכלתם לחםכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם׃

⁶ ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן־הארץ וחרב לא־תעבר בארצכם׃

⁷ ורדפתם את־איביכם ונפלו לפניכם לחרב׃

⁸ ורדפו םכם חמשה מאה ומאה םכם רבבה ירדפו ונפלו איביכם לפניכם לחרב׃

⁹ ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקימתי את־בריתי אתכם׃

¹⁰ ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו׃

¹¹ ונתתי משכני בתוככם ולא־תגעל נפשי אתכם׃

¹² והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו־לי לעם׃

¹³ אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהית להם עבדים ואשבר מטת עלכם ואולך אתכם קוממיות׃ ף

¹⁴ ואם־לא תשמעו לי ולא תעשו את כל־המצות האלה׃

¹⁵ ואם־בחקתי תמאסו ואם את־משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את־כל־מצותי להפרכם את־בריתי׃

¹⁶ אף־אני אעשה־זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את־השחפת ואת־הקדחת מכלות עינים ומדיבת נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו איביכם׃

¹⁷ ונתתי פני בכם ונגפתם לפני איביכם ורדו בכם שנאיכם ונסתם ואין־רדף אתכם׃ ס

¹⁸ ואם־עד־אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם שבע על־חטאתיכם׃

¹⁹ ושברתי את־גאון עזכם ונתתי את־שמיכם כברזל ואת־ארצכם כנחשה׃

²⁰ ותם לריק כחכם ולא־תתן ארצכם את־יבולה ועץ הארץ לא יתן פריו׃

²¹ ואם־תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמע לי ויספתי עליכם מכה שבע כחטאתיכם׃

²² והשלחתי בכם את־חית השדה ושכלה אתכם והכריתה את־בהמתכם והמעיטה אתכם ונשמו דרכיכם׃

²³ ואם־באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי קרי׃

²⁴ והלכתי אף־אני עםכם בקרי והכיתי אתכם גם־אני שבע על־חטאתיכם׃

²⁵ והבאתי עליכם חרב נקמת נקם־ברית ונאספתם אל־עריכם ושלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד־אויב׃

²⁶ בשברי לכם מטה־לחם ואפו עשר נשים לחםכם בתנור אחד והשיבו לחםכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו׃ ס

²⁷ ואם־בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי׃

²⁸ והלכתי עםכם בחמת־קרי ויסרתי אתכם אף־אני שבע על־חטאתיכם׃

²⁹ ואכלתם בשר בניכם ובשר בנתיכם תאכלו׃

³⁰ והשמדתי את־במתיכם והכרתי את־חמניכם ונתתי את־פגריכם על־פגרי גלוליכם וגעלה נפשי אתכם׃

³¹ ונתתי את־עריכם חרבה והשמותי את־מקדשיכם ולא אריח בריח ניחחכם׃

³² והשמתי אני את־הארץ ושממו עליה איביכם הישבים בה׃

³³ ואתכם אזרה בגוים והריקתי אחריכם חרב והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה׃

³⁴ אז תרצה הארץ את־שבתתיה כל ימי השמה ואתם בארץ איביכם אז תשבת הארץ והרצת את־שבתתיה׃

³⁵ כל־ימי השמה תשבת את אשר לא־שבתה בשבתתיכם בשבתכם עליה׃

³⁶ והנשארים בכם והבאתי מרך בלבבם בארצת איביהם ורדף אתם קול עלה נדף ונסו מנסת־חרב ונפלו ואין רדף׃

³⁷ וכשלו איש־באחיו כמפני־חרב ורדף אין ולא־תהיה לכם תקומה לפני איביכם׃

³⁸ ואבדתם בגוים ואכלה אתכם ארץ איביכם׃

³⁹ והנשארים בכם ימקו בעונם בארצת איביכם ואף בעונת אבתם אתם ימקו׃

⁴⁰ והתודו את־עונם ואת־עון אבתם במעלם אשר מעלו־בי ואף אשר־הלכו עמי בקרי׃

⁴¹ אף־אני אלך עםם בקרי והבאתי אתם בארץ איביהם או־אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את־עונם׃

⁴² וזכרתי את־בריתי יעקוב ואף את־בריתי יצחק ואף את־בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר׃

⁴³ והארץ תעזב מהם ותרץ את־שבתתיה בהשמה מהם והם ירצו את־עונם יען וביען במשפטי מאסו ואת־חקתי געלה נפשם׃

⁴⁴ ואף־גם־זאת בהיותם בארץ איביהם לא־מאסתים ולא־געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני יהוה אלהיהם׃

⁴⁵ וזכרתי להם ברית ראשנים אשר הוצאתי־אתם מארץ מצרים לעיני הגוים להית להם לאלהים אני יהוה׃

⁴⁶ אלה החקים והמשפטים והתורת אשר נתן יהוה בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד־משה׃ ף