¹ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

² בן־אדם דבר אל־בני־עמך ואמרת אליהם ארץ כי־אביא עליה חרב ולקחו עם־הארץ איש אחד מקציהם ונתנו אתו להם לצפה׃

³ וראה את־החרב באה על־הארץ ותקע בשופר והזהיר את־העם׃

⁴ ושמע השמע את־קול השופר ולא נזהר ותבוא חרב ותקחהו דמו בראשו יהיה׃

⁵ את קול השופר שמע ולא נזהר דמו בו יהיה והוא נזהר נפשו מלט׃

⁶ והצפה כי־יראה את־החרב באה ולא־תקע בשופר והעם לא־נזהר ותבוא חרב ותקח מהם נפש הוא בעונו נלקח ודמו מיד־הצפה אדרש׃ ס

⁷ ואתה בן־אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אתם ממני׃

⁸ באמרי לרשע רשע מות תמות ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש׃

⁹ ואתה כי־הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה ולא־שב מדרכו הוא בעונו ימות ואתה נפשך הצלת׃ ס

¹⁰ ואתה בן־אדם אמר אל־בית ישראל כן אמרתם לאמר כי־פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה׃

¹¹ אמר אליהם חי־אני נאם אדני יהוה אם־אחפץ במות הרשע כי אם־בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל׃ ף

¹² ואתה בן־אדם אמר אל־בני־עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא־יכשל בה ביום שובו מרשעו וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו׃

¹³ באמרי לצדיק חיה יחיה והוא־בטח על־צדקתו ועשה עול כל־[כ= צדקתו] [ק= צדקתיו] לא תזכרנה ובעולו אשר־עשה בו ימות׃

¹⁴ ובאמרי לרשע מות תמות ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה׃

¹⁵ חבל ישיב רשע גזלה ישלם בחקות החיים הלך לבלתי עשות עול חיו יחיה לא ימות׃

¹⁶ כל־[כ= חטאתו] [ק= חטאתיו] אשר חטא לא תזכרנה לו משפט וצדקה עשה חיו יחיה׃

¹⁷ ואמרו בני עמך לא יתכן דרך אדני והמה דרכם לא־יתכן׃

¹⁸ בשוב־צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בהם׃

¹⁹ ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה׃

²⁰ ואמרתם לא יתכן דרך אדני איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל׃ ף

²¹ ויהי בשתי עשרה שנה בעשרי בחמשה לחדש לגלותנו בא־אלי הפליט מירושלם לאמר הכתה העיר׃

²² ויד־יהוה היתה אלי בערב לפני בוא הפליט ויפתח את־פי עד־בוא אלי בבקר ויפתח פי ולא נאלמתי עוד׃ ף

²³ ויהי דבר־יהוה* אלי לאמר׃

²⁴ בן־אדם ישבי החרבות האלה על־אדמת ישראל אמרים לאמר אחד היה אברהם ויירש את־הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה׃ ס

²⁵ לכן אמר אליהם כה־אמר אדני יהוה על־הדם תאכלו ועינכם תשאו אל־גלוליכם ודם תשפכו והארץ תירשו׃

²⁶ עמדתם על־חרבכם עשיתן תועבה ואיש את־אשת רעהו טמאתם והארץ תירשו׃ ס

²⁷ כה־תאמר אלהם כה־אמר אדני יהוה חי־אני אם־לא אשר בחרבות בחרב יפלו ואשר על־פני השדה לחיה נתתיו לאכלו ואשר במצדות ובמערות בדבר ימותו׃

²⁸ ונתתי את־הארץ שממה ומשמה ונשבת גאון עזה ושממו הרי ישראל מאין עובר׃

²⁹ וידעו כי־אני יהוה בתתי את־הארץ שממה ומשמה על כל־תועבתם אשר עשו׃ ס

³⁰ ואתה בן־אדם בני עמך הנדברים בך אצל הקירות ובפתחי הבתים ודבר־חד את־אחד איש את־אחיו לאמר באו־נא ושמעו מה הדבר היוצא מאת יהוה׃

³¹ ויבואו אליך כמבוא־עם וישבו לפניך עמי ושמעו את־דבריך ואותם לא יעשו כי־עגבים בפיהם המה עשים אחרי בצעם לבם הלך׃

³² והנך להם כשיר עגבים יפה קול ומטב נגן ושמעו את־דבריך ועשים אינם אותם׃

³³ ובבאה הנה באה וידעו כי נביא היה בתוכם׃ ס

¹ ויגשו כל־שרי החילים ויוחןן בן־קרח ויזניה בן־הושעיה וכל־העם מקטן ועד־גדול׃

² ויאמרו אל־ירמיהו הנביא תפל־נא תחנתנו לפניך והתפלל בעדנו אל־יהוה אלהיך בעד כל־השארית הזאת כי־נשארנו מעט מהרבה כאשר עיניך ראות אתנו׃

³ ויגד־לנו יהוה אלהיך את־הדרך אשר נלך־בה ואת־הדבר אשר נעשה׃

⁴ ויאמר אליהם ירמיהו הנביא שמעתי הנני מתפלל אל־יהוה אלהיכם כדבריכם והיה כל־הדבר אשר־יענה יהוה אתכם אגיד לכם לא־אמנע םכם דבר׃

⁵ והמה אמרו אל־ירמיהו יהי יהוה בנו לעד אמת ונאמן אם־לא ככל־הדבר אשר ישלחך יהוה אלהיך אלינו כן נעשה׃

⁶ אם־טוב ואם־רע בקול יהוה אלהינו אשר [כ= אנו] [ק= אנחנו] שלחים אתך אליו נשמע למען אשר ייטב־לנו כי נשמע בקול יהוה אלהינו׃ ס

⁷ ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו׃

⁸ ויקרא אל־יוחןן בן־קרח ואל כל־שרי החילים אשר אתו ולכל־העם למקטן ועד־גדול׃

⁹ ויאמר אליהם כה־אמר יהוה אלהי ישראל אשר שלחתם אתי אליו להפיל תחנתכם לפניו׃

¹⁰ אם־שוב תשבו בארץ הזאת ובניתי אתכם ולא אהרס ונטעתי אתכם ולא אתוש כי נחמתי אל־הרעה אשר עשיתי לכם׃

¹¹ אל־תיראו מפני מלך בבל אשר־אתם יראים מפניו אל־תיראו ממנו נאם־יהוה כי־אתכם אני להושיע אתכם ולהציל אתכם מידו׃

¹² ואתן לכם רחמים ורחם אתכם והשיב אתכם אל־אדמתכם׃

¹³ ואם־אמרים אתם לא נשב בארץ הזאת לבלתי שמע בקול יהוה אלהיכם׃

¹⁴ לאמר לא כי ארץ מצרים נבוא אשר לא־נראה מלחמה וקול שופר לא נשמע וללחם לא־נרעב ושם נשב׃

¹⁵ ועתה לכן שמעו דבר־יהוה שארית יהודה כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אם־אתם שום תשמון פניכם לבא מצרים ובאתם לגור שם׃

¹⁶ והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם בארץ מצרים והרעב אשר־אתם דאגים ממנו שם ידבק אחריכם מצרים ושם תמתו׃

¹⁷ ויהיו כל־האנשים אשר־שמו את־פניהם לבוא מצרים לגור שם ימותו בחרב ברעב ובדבר ולא־יהיה להם שריד ופליט מפני הרעה אשר אני מביא עליהם׃ ס

¹⁸ כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל כאשר נתך אפי וחמתי על־ישבי ירושלם כן תתך חמתי עליכם בבאכם מצרים והייתם לאלה ולשמה ולקללה ולחרפה ולא־תראו עוד את־המקום הזה׃

¹⁹ דבר יהוה עליכם שארית יהודה אל־תבאו מצרים ידע תדעו כי־העידתי בכם היום׃

²⁰ כי [כ= התעתים] [ק= התעיתמ*] בנפשותיכם כי־אתם שלחתם אתי אל־יהוה אלהיכם לאמר התפלל בעדנו אל־יהוה אלהינו וככל אשר יאמר יהוה אלהינו כן הגד־לנו ועשינו׃

²¹ ואגד לכם היום ולא שמעתם בקול יהוה אלהיכם ולכל אשר־שלחני אליכם׃

²² ועתה ידע תדעו כי בחרב ברעב ובדבר תמותו במקום אשר חפצתם לבוא לגור שם׃ ס