2
בן־אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה הילילו הה ליום׃
3
כי־קרוב יום וקרוב יום ליהוה יום עןן עת גוים יהיה׃
4
ובאה חרב במצרים והיתה חלחלה בכוש בנפל חלל במצרים ולקחו המונה ונהרסו יסודתיה׃
5
כוש ופוט ולוד וכל־הערב וכוב ובני ארץ הברית אתם בחרב יפלו׃ ף
6
כה אמר יהוה ונפלו סמכי מצרים וירד גאון עזה ממגדל סונה בחרב יפלו־בה נאם אדני יהוה׃
7
ונשמו בתוך ארצות נשמות ועריו בתוך־ערים נחרבות תהיינה׃
8
וידעו כי־אני יהוה בתתי־אש במצרים ונשברו כל־עזריה׃
9
ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני בצים להחריד את־כוש בטח והיתה חלחלה בהם ביום מצרים כי הנה באה׃ ס
10
כה אמר אדני יהוה והשבתי את־המון מצרים ביד נבוכדראצר מלך־בבל׃
11
הוא ועמו אתו עריצי גוים מובאים לשחת הארץ והריקו חרבותם על־מצרים ומלאו את־הארץ חלל׃
12
ונתתי יארים חרבה ומכרתי את־הארץ ביד־רעים והשמתי ארץ ומלאה ביד־זרים אני יהוה דברתי׃ ס
13
כה־אמר אדני יהוה והאבדתי גלולים והשבתי אלילים מנף ונשיא מארץ־מצרים לא יהיה־עוד ונתתי יראה בארץ מצרים׃
14
והשמתי את־פתרוס ונתתי אש בצען ועשיתי שפטים בנא׃
15
ושפכתי חמתי על־סין מעוז מצרים והכרתי את־המון נא׃
16
ונתתי אש במצרים חול [כ= תחיל] [ק= תחול] סין ונא תהיה להבקע ונף צרי יוםם׃
17
בחורי און ופי־בסת בחרב יפלו והנה בשבי תלכנה׃
18
ובתחפנחס חשך היום בשברי־שם את־מטות מצרים ונשבת־בה גאון עזה היא עןן יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה׃
19
ועשיתי שפטים במצרים וידעו כי־אני יהוה׃ ף
20
ויהי באחת עשרה שנה בראשון בשבעה לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃
21
בן־אדם את־זרוע פרעה מלך־מצרים שברתי והנה לא־חבשה לתת רפאות לשום חתול לחבשה לחזקה לתפש בחרב׃ ס
22
לכן כה־אמר אדני יהוה הנני אל־פרעה מלך־מצרים ושברתי את־זרעתיו את־החזקה ואת־הנשברת והפלתי את־החרב מידו׃
23
והפצותי את־מצרים בגוים וזריתם בארצות׃
24
וחזקתי את־זרעות מלך בבל ונתתי את־חרבי בידו ושברתי את־זרעות פרעה ונאק נאקות חלל לפניו׃
25
והחזקתי את־זרעות מלך בבל וזרעות פרעה תפלנה וידעו כי־אני יהוה בתתי חרבי ביד מלך־בבל ונטה אותה אל־ארץ מצרים׃
26
והפצותי את־מצרים בגוים וזריתי אותם בארצות וידעו כי־אני יהוה׃ ס
