¹ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

² בן־אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה הילילו הה ליום׃

³ כי־קרוב יום וקרוב יום ליהוה יום עןן עת גוים יהיה׃

⁴ ובאה חרב במצרים והיתה חלחלה בכוש בנפל חלל במצרים ולקחו המונה ונהרסו יסודתיה׃

⁵ כוש ופוט ולוד וכל־הערב וכוב ובני ארץ הברית אתם בחרב יפלו׃ ף

⁶ כה אמר יהוה ונפלו סמכי מצרים וירד גאון עזה ממגדל סונה בחרב יפלו־בה נאם אדני יהוה׃

⁷ ונשמו בתוך ארצות נשמות ועריו בתוך־ערים נחרבות תהיינה׃

⁸ וידעו כי־אני יהוה בתתי־אש במצרים ונשברו כל־עזריה׃

⁹ ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני בצים להחריד את־כוש בטח והיתה חלחלה בהם ביום מצרים כי הנה באה׃ ס

¹⁰ כה אמר אדני יהוה והשבתי את־המון מצרים ביד נבוכדראצר מלך־בבל׃

¹¹ הוא ועמו אתו עריצי גוים מובאים לשחת הארץ והריקו חרבותם על־מצרים ומלאו את־הארץ חלל׃

¹² ונתתי יארים חרבה ומכרתי את־הארץ ביד־רעים והשמתי ארץ ומלאה ביד־זרים אני יהוה דברתי׃ ס

¹³ כה־אמר אדני יהוה והאבדתי גלולים והשבתי אלילים מנף ונשיא מארץ־מצרים לא יהיה־עוד ונתתי יראה בארץ מצרים׃

¹⁴ והשמתי את־פתרוס ונתתי אש בצען ועשיתי שפטים בנא׃

¹⁵ ושפכתי חמתי על־סין מעוז מצרים והכרתי את־המון נא׃

¹⁶ ונתתי אש במצרים חול [כ= תחיל] [ק= תחול] סין ונא תהיה להבקע ונף צרי יוםם׃

¹⁷ בחורי און ופי־בסת בחרב יפלו והנה בשבי תלכנה׃

¹⁸ ובתחפנחס חשך היום בשברי־שם את־מטות מצרים ונשבת־בה גאון עזה היא עןן יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה׃

¹⁹ ועשיתי שפטים במצרים וידעו כי־אני יהוה׃ ף

²⁰ ויהי באחת עשרה שנה בראשון בשבעה לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃

²¹ בן־אדם את־זרוע פרעה מלך־מצרים שברתי והנה לא־חבשה לתת רפאות לשום חתול לחבשה לחזקה לתפש בחרב׃ ס

²² לכן כה־אמר אדני יהוה הנני אל־פרעה מלך־מצרים ושברתי את־זרעתיו את־החזקה ואת־הנשברת והפלתי את־החרב מידו׃

²³ והפצותי את־מצרים בגוים וזריתם בארצות׃

²⁴ וחזקתי את־זרעות מלך בבל ונתתי את־חרבי בידו ושברתי את־זרעות פרעה ונאק נאקות חלל לפניו׃

²⁵ והחזקתי את־זרעות מלך בבל וזרעות פרעה תפלנה וידעו כי־אני יהוה בתתי חרבי ביד מלך־בבל ונטה אותה אל־ארץ מצרים׃

²⁶ והפצותי את־מצרים בגוים וזריתי אותם בארצות וידעו כי־אני יהוה׃ ס

¹ למואב כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הוי אל־נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה׃

² אין עוד תהלת מואב בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם־מדמן תדמי אחריך תלך חרב׃

³ קול צעקה מחרונים שד ושבר גדול׃

⁴ נשברה מואב השמיעו זעקה [כ= צעוריה] [ק= צעיריה]׃

⁵ כי מעלה [כ= הלחות] [ק= הלוחית*] בבכי יעלה־בכי כי במורד חורנים צרי צעקת־שבר שמעו׃

⁶ נסו מלטו נפשכם ותהיינה כערוער במדבר׃

⁷ כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם־את תלכדי ויצא [כ= כמיש] [ק= כמוש] בגולה כהניו ושריו [כ= יחד] [ק= יחדיו]׃

⁸ ויבא שדד אל־כל־עיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר אשר אמר יהוה׃

⁹ תנו־ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן׃

¹⁰ ארור עשה מלאכת יהוה רמיה וארור מנע חרבו מדם׃

¹¹ שאןן מואב מנעוריו ושקט הוא אל־שמריו ולא־הורק מכלי אל־כלי ובגולה לא הלך על־כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר׃ ס

¹² לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ושלחתי־לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו׃

¹³ ובש מואב מכמוש כאשר־בשו בית ישראל מבית אל מבטחם׃

¹⁴ איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי־חיל למלחמה׃

¹⁵ שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לטבח נאם־המלך יהוה צבאות שמו׃

¹⁶ קרוב איד־מואב לבוא ורעתו מהרה מאד׃

¹⁷ נדו לו כל־סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מטה־עז מקל תפארה׃

¹⁸ רדי מכבוד [כ= ישבי] [ק= ושבי] בצמא ישבת בת־דיבון כי־שדד מואב עלה בך שחת מבצריך׃

¹⁹ אל־דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי־נס ונמלטה אמרי מה־נהיתה׃

²⁰ הביש מואב כי־חתה [כ= הילילי] [ק= הילילו] [כ= וזעקי] [ק= וזעקו] הגידו בארנון כי שדד מואב׃

²¹ ומשפט בא אל־ארץ המישר אל־חלון ואל־יהצה ועל־[כ= מופעת] [ק= מיפעת]׃

²² ועל־דיבון ועל־נבו ועל־בית דבלתים׃

²³ ועל קריתים ועל־בית גמול ועל־בית מעון׃

²⁴ ועל־קריות ועל־בצרה ועל כל־ערי ארץ מואב הרחקות והקרבות׃

²⁵ נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה נאם יהוה׃

²⁶ השכירהו כי על־יהוה הגדיל וספק מואב בקיאו והיה לשחק גם־הוא׃

²⁷ ואם לוא השחק היה לך ישראל אם־בגנבים [כ= נמצאה] [ק= נמצא] כי־מדי דבריך בו תתנודד׃

²⁸ עזבו ערים ושכנו בסלע ישבי מואב והיו כיונה תקןן בעברי פי־פחת׃

²⁹ שמענו גאון־מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו׃

³⁰ אני ידעתי נאם־יהוה עברתו ולא־כן בדיו לא־כן עשו׃

³¹ על־כן על־מואב איליל ולמואב כלה אזעק אל־אנשי קיר־חרש יהגה׃

³² מבכי יעזר אבכה־לך הגפן שבמה נטישתיך עברו ים עד ים יעזר נגעו על־קיצך ועל־בצירך שדד נפל׃

³³ ונאספה שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב ויין מיקבים השבתי לא־ידרך הידד הידד לא הידד׃

³⁴ מזעקת חשבון עד־אלעלה עד־יהץ נתנו קולם מצער עד־חרנים עגלת שלשיה כי גם־מי נמרים למשמות יהיו׃

³⁵ והשבתי למואב נאם־יהוה מעלה במה ומקטיר לאלהיו׃

³⁶ על־כן לבי למואב כחללים יהמה ולבי אל־אנשי קיר־חרש כחלילים יהמה על־כן יתרת עשה אבדו׃

³⁷ כי כל־ראש קרחה וכל־זקן גרעה על כל־ידים גדדת ועל־מתנים שק׃

³⁸ על כל־גגות מואב וברחבתיה כלה מספד כי־שברתי את־מואב ככלי אין־חפץ בו נאם־יהוה׃

³⁹ איך חתה הילילו איך הפנה־ערף מואב בוש והיה מואב לשחק ולמחתה לכל־סביביו׃ ס

⁴⁰ כי־כה אמר יהוה הנה כנשר ידאה ופרש כנפיו אל־מואב׃

⁴¹ נלכדה הקריות והמצדות נתפשה והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה׃

⁴² ונשמד מואב מעם כי על־יהוה הגדיל׃

⁴³ פחד ופחת ופח עליך יושב מואב נאם־יהוה׃

⁴⁴ [כ= הניס] [ק= הנס] מפני הפחד יפל אל־הפחת והעלה מן־הפחת ילכד בפח כי־אביא אליה אל־מואב שנת פקדתם נאם־יהוה׃

⁴⁵ בצל חשבון עמדו מכח נסים כי־אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון׃

⁴⁶ אוי־לך מואב אבד עם־כמוש כי־לקחו בניך בשבי ובנתיך בשביה׃

⁴⁷ ושבתי שבות־מואב באחרית הימים נאם־יהוה עד־הנה משפט מואב׃ ס