¹ ויאמר אלי בן־אדם את אשר־תמצא אכול אכול את־המגלה הזאת ולך דבר אל־בית ישראל׃

² ואפתח את־פי ויאכלני את המגלה הזאת׃

³ ויאמר אלי בן־אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגלה הזאת אשר אני נתן אליך ואכלה ותהי בפי כדבש למתוק׃ ף

⁴ ויאמר אלי בן־אדם לך־בא אל־בית ישראל ודברת בדברי אליהם׃

⁵ כי לא אל־עם עמקי שפה וכבדי לשון אתה שלוח אל־בית ישראל׃

⁶ לא אל־עמים רבים עמקי שפה וכבדי לשון אשר לא־תשמע דבריהם אם־לא אליהם שלחתיך המה ישמעו אליך׃

⁷ ובית ישראל לא יאבו לשמע אליך כי־אינם אבים לשמע אלי כי כל־בית ישראל חזקי־מצח וקשי־לב המה׃

⁸ הנה נתתי את־פניך חזקים לעמת פניהם ואת־מצחך חזק לעמת מצחם׃

⁹ כשמיר חזק מצר נתתי מצחך לא־תירא אותם ולא־תחת מפניהם כי בית־מרי המה׃ ף

¹⁰ ויאמר אלי בן־אדם את־כל־דברי אשר אדבר אליך קח בלבבך ובאזניך שמע׃

¹¹ ולך בא אל־הגולה אל־בני עמך ודברת אליהם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה אם־ישמעו ואם־יחדלו׃

¹² ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד־יהוה ממקומו׃

¹³ וקול כנפי החיות משיקות אשה אל־אחותה וקול האופנים לעמתם וקול רעש גדול׃

¹⁴ ורוח נשאתני ותקחני ואלך מר בחמת רוחי ויד־יהוה עלי חזקה׃

¹⁵ ואבוא אל־הגולה תל אביב הישבים אל־נהר־כבר [כ= ואשר] [ק= ואשב] המה יושבים שם ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם׃

¹⁶ ויהי מקצה שבעת ימים ף ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

¹⁷ בן־אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני׃

¹⁸ באמרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה לחיתו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש׃

¹⁹ ואתה כי־הזהרת רשע ולא־שב מרשעו ומדרכו הרשעה הוא בעונו ימות ואתה את־נפשך הצלת׃ ס

²⁰ ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו הוא ימות כי לא הזהרתו בחטאתו ימות ולא תזכרן צדקתוק אשר עשה ודמו מידך אבקש׃

²¹ ואתה כי הזהרתו צדיק לבלתי חטא צדיק והוא לא־חטא חיו יחיה כי נזהר ואתה את־נפשך הצלת׃ ס

²² ותהי עלי שם יד־יהוה ויאמר אלי קום צא אל־הבקעה ושם אדבר אותך׃

²³ ואקום ואצא אל־הבקעה והנה־שם כבוד־יהוה עמד ככבוד אשר ראיתי על־נהר־כבר ואפל על־פני׃

²⁴ ותבא־בי רוח ותעמדני על־רגלי וידבר אתי ויאמר אלי בא הסגר בתוך ביתך׃

²⁵ ואתה בן־אדם הנה נתנו עליך עבותים ואסרוכ* בהם ולא תצא בתוכם׃

²⁶ ולשונך אדביק אל־חךך ונאלמת ולא־תהיה להם לאיש מוכיח כי בית מרי המה׃

²⁷ ובדברי אותך אפתח את־פיך ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה השמע ישמע והחדל יחדל כי בית מרי המה׃ ס

¹ ויאמר יהוה אלי קח־לך גליון גדול וכתב עליו בחרט אנוש למהר שלל חש בז׃

² ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת־זכריהו בן יברכיהו׃

³ ואקרב אל־הנביאה ותהר ותלד בן ויאמר יהוה אלי קרא שמו מהר שלל חש בז׃

⁴ כי בטרם ידע הנער קרא אבי ואמי ישא את־חיל דמשק ואת שלל שמרון לפני מלך אשור׃ ס

⁵ ויסף יהוה דבר אלי עוד לאמר׃

⁶ יען כי מאס העם הזה את מי השלח ההלכים לאט ומשוש את־רצין ובן־רמליהו׃

⁷ ולכן הנה אדני מעלה עליהם את־מי הנהר העצומים והרבים את־מלך אשור ואת־כל־כבודו ועלה על־כל־אפיקיו והלך על־כל־גדותיו׃

⁸ וחלף ביהודה שטף ועבר עד־צואר יגיע והיה מטות כנפיו מלא רחב־ארצך עמנו אל׃ ס

⁹ רעו עמים וחתו והאזינו כל מרחקי־ארץ התאזרו וחתו התאזרו וחתו׃

¹⁰ עצו עצה ותפר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל׃ ס

¹¹ כי כה אמר יהוה אלי כחזקת היד ויסרני מלכת בדרך העם־הזה לאמר׃

¹² לא־תאמרון קשר לכל אשר־יאמר העם הזה קשר ואת־מוראו לא־תיראו ולא תעריצו׃

¹³ את־יהוה צבאות אתו תקדישו והוא מוראכם והוא מערצכם׃

¹⁴ והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב ירושלם׃

¹⁵ וכשלו בם רבים ונפלו ונשברו ונוקשו ונלכדו׃ ס

¹⁶ צור תעודה חתום תורה בלמדי׃

¹⁷ וחכיתי ליהוה המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי־לו׃

¹⁸ הנה אנכי והילדים אשר נתן־לי יהוה לאתות ולמופתים בישראל מעם יהוה צבאות השכן בהר ציון׃ ס

¹⁹ וכי־יאמרו אליכם דרשו אל־האבות ואל־הידענים המצפצפים והמהגים הלוא־עם אל־אלהיו ידרש בעד החיים אל־המתים׃

²⁰ לתורה ולתעודה אם־לא יאמרו כדבר הזה אשר אין־לו שחר׃

²¹ ועבר בה נקשה ורעב והיה כי־ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה׃

²² ואל־ארץ יביט והנה צרה וחשכה מעוף צוקה ואפלה מנדח׃

²³ כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים׃