¹ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

² בן־אדם אמר לנגיד צר כה־אמר אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא־אל ותתן לבך כלב אלהים׃

³ הנה חכם אתה [כ= מדנאל] [ק= מדניאל] כל־סתום לא עממוך׃

⁴ בחכמתך ובתבונתכ* עשית לך חיל ותעש זהב וכסף באוצרותיך׃

⁵ ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך׃ ס

⁶ לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את־לבבך כלב אלהים׃

⁷ לכן הנני מביא עליך זרים עריצי גוים והריקו חרבותם על־יפי חכמתך וחללו יפעתך׃

⁸ לשחת יורדוך ומתה ממותי חלל בלב ימים׃

⁹ האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא־אל ביד מחלליך׃

¹⁰ מותי ערלים תמות ביד־זרים כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃ ס

¹¹ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

¹² בן־אדם שא קינה על־מלך צור ואמרת לו כה אמר אדני יהוה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי׃

¹³ בעדן גן־אלהים היית כל־אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו׃

¹⁴ את־כרוב ממשח הסוךך ונתתיך בהר קדש אלהים היית בתוך אבני־אש התהלכת׃

¹⁵ תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד־נמצא עולתה בך׃

¹⁶ ברב רכלתך מלו תוךך חמס ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסךך מתוך אבני־אש׃

¹⁷ גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על־יפעתך על־ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך׃

¹⁸ מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא־אש מתוךך היא אכלתך ואתנך לאפר על־הארץ לעיני כל־ראיך׃

¹⁹ כל־יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית ואינך עד־עולם׃ ף

²⁰ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

²¹ בן־אדם שים פניך אל־צידון והנבא עליה׃

²² ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך צידון ונכבדתי בתוךך וידעו כי־אני יהוה בעשותי בה שפטים ונקדשתי בה׃

²³ ושלחתי־בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי־אני יהוה׃

²⁴ ולא־יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני אדני יהוה׃ ס

²⁵ כה־אמר אדני יהוה בקבצי את־בית ישראל מן־העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על־אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב׃

²⁶ וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם וידעו כי אני יהוה אלהיהם׃ ס

¹ משא דבר־יהוה בארץ חדרך ודמשק מנחתו כי ליהוה עין אדם וכל שבטי ישראל׃

² וגם־חמת תגבל־בה צר וצידון כי חכמה מאד׃

³ ותבן צר מצור לה ותצבר־כסף כעפר וחרוץ כטיט חוצות׃

⁴ הנה אדני יורשנה והכה בים חילה והיא באש תאכל׃

⁵ תרא אשקלון ותירא ועזה ותחיל מאד ועקרון כי־הביש מבטה ואבד מלך מעזה ואשקלון לא תשב׃

⁶ וישב ממזר באשדוד והכרתי גאון פלשתים׃

⁷ והסרתי דמיו מפיו ושקציו מבין שניו ונשאר גם־הוא לאלהינו והיה כאלף ביהודה ועקרון כיבוסי׃

⁸ וחניתי לביתי מצבה מעבר ומשב ולא־יעבר עליהם עוד נגש כי עתה ראיתי בעיני׃ ס

⁹ גילי מאד בת־ציון הריעי בת ירושלם הנה מלךך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על־חמור ועל־עיר בן־אתנות׃

¹⁰ והכרתי־רכב מאפרים וסוס מירושלם ונכרתה קשת מלחמה ודבר שלום לגוים ומשלו מים עד־ים ומנהר עד־אפסי־ארץ׃

¹¹ גם־את בדם־בריתך שלחתי אסיריכ* מבור אין מים בו׃

¹² שובו לבצרון אסירי התקוה גם־היום מגיד משנה אשיב לך׃

¹³ כי־דרכתי לי יהודה קשת מלאתי אפרים ועוררתי בניך ציון על־בניך יון ושמתיך כחרב גבור׃

¹⁴ ויהוה עליהם יראה ויצא כברק חצו ואדני יהוה בשופר יתקע והלך בסערות תימן׃

¹⁵ יהוה צבאות יגן עליהם ואכלו וכבשו אבני־קלע ושתו המו כמו־יין ומלאו כמזרק כזויות מזבח׃

¹⁶ והושיעם יהוה אלהיהם ביום ההוא כצאן עמו כי אבני־נזר מתנוססות על־אדמתו׃

¹⁷ כי מה־טובו ומה־יפיו דגן בחורים ותירוש ינובב בתלות׃