¹ ויהי דבר־יהוה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר׃

² בן־אדם [כ= כתוב] [ק= כתב]־לך את־שם היום את־עצם היום הזה סמך מלך־בבל אל־ירושלם בעצם היום הזה׃

³ ומשל אל־בית־המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה שפת הסיר שפת וגם־יצק בו מים׃

⁴ אסף נתחיה אליה כל־נתח טוב ירך וכתף מבחר עצמים מלא׃

⁵ מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם־בשלו עצמיה בתוכה׃ ס

⁶ לכן כה־אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא־נפל עליה גורל׃

⁷ כי דמה בתוכה היה על־צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על־הארץ לכסות עליו עפר׃

⁸ להעלות חמה לנקם נקם נתתי את־דמה על־צחיח סלע לבלתי הכסות׃ ף

⁹ לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים גם־אני אגדיל המדורה׃

¹⁰ הרבה העצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה והעצמות יחרו׃

¹¹ והעמידה על־גחליה רקה למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה תתם חלאתה׃

¹² תאנים הלאת ולא־תצא ממנה רבת חלאתה באש חלאתה׃

¹³ בטמאתך זמה יען טהרתיך ולא טהרת מטמאתך לא תטהרי־עוד עד־הניחי את־חמתי בך׃

¹⁴ אני יהוה דברתי באה ועשיתי לא־אפרע ולא־אחוס ולא אנחם כדרכיך וכעלילותיך שפטוך נאם אדני יהוה׃ ף

¹⁵ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

¹⁶ בן־אדם הנני לקח ממך את־מחמד עיניך במגפה ולא תספד ולא תבכה ולוא תבוא דמעתך׃

¹⁷ האנק דם מתים אבל לא־תעשה פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על־שפם ולחם אנשים לא תאכל׃

¹⁸ ואדבר אל־העם בבקר ותמת אשתי בערב ואעש בבקר כאשר צויתי׃

¹⁹ ויאמרו אלי העם הלא־תגיד לנו מה־אלה לנו כי אתה עשה׃

²⁰ ואמר אליהם דבר־יהוה היה אלי לאמר׃

²¹ אמר לבית ישראל כה־אמר אדני יהוה הנני מחלל את־מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו׃

²² ועשיתם כאשר עשיתי על־שפם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו׃

²³ ופארכם על־ראשיכם ונעליכם ברגליכם לא תספדו ולא תבכו ונמקתם בעונתיכם ונהמתם איש אל־אחיו׃

²⁴ והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר־עשה תעשו בבאה וידעתם כי אני אדני יהוה׃ ס

²⁵ ואתה בן־אדם הלוא ביום קחתי מהם את־מעוזם משוש תפארתם את־מחמד עיניהם ואת־משא נפשם בניהם ובנותיהם׃

²⁶ ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשמעות אזנים׃

²⁷ ביום ההוא יפתח פיך את־הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת וידעו כי־אני יהוה׃ ס