¹ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

² מה־לכם אתם משלים את־המשל הזה על־אדמת ישראל לאמר אבות יאכלו בסר ושני הבנים תקהינה׃

³ חי־אני נאם אדני יהוה אם־יהיה לכם עוד משל המשל הזה בישראל׃

⁴ הן כל־הנפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן לי־הנה הנפש החטאת היא תמות׃ ס

⁵ ואיש כי־יהיה צדיק ועשה משפט וצדקה׃

⁶ אל־ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל־גלולי בית ישראל ואת־אשת רעהו לא טמא* ואל־אשה נדה לא יקרב׃

⁷ ואיש לא יונה חבלתו חוב ישיב גזלה לא יגזל לחמו לרעב יתן ועירם יכסה־בגד׃

⁸ בנשך לא־יתן ותרבית לא יקח מעול ישיב ידו משפט אמת יעשה בין איש לאיש׃

⁹ בחקותי יהלך ומשפטי שמר לעשות אמת צדיק הוא חיה יחיה נאם אדני יהוה׃

¹⁰ והוליד בן־פריץ שפך דם ועשה אח מאחד מאלה׃

¹¹ והוא את־כל־אלה לא עשה כי גם אל־ההרים אכל ואת־אשת רעהו טמא׃

¹² עני ואביון הונה גזלות גזל חבל לא ישיב ואל־הגלולים נשא עיניו תועבה עשה׃

¹³ בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה את כל־התועבות האלה עשה מות יומת דמיו בו יהיה׃

¹⁴ והנה הוליד בן וירא את־כל־חטאת אביו אשר עשה ויראה ולא יעשה כהן׃

¹⁵ על־ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל־גלולי בית ישראל את־אשת רעהו לא טמא׃

¹⁶ ואיש לא הונה חבל לא חבל וגזלה לא גזל לחמו לרעב נתן וערום כסה־בגד׃

¹⁷ מעני השיב ידו נשך ותרבית לא לקח משפטי עשה בחקותי הלך הוא לא ימות בעון אביו חיה יחיה׃

¹⁸ אביו כי־עשק עשק גזל גזל אח ואשר לא־טוב עשה בתוך עמיו והנה־מת בעונו׃

¹⁹ ואמרתם מדע לא־נשא הבן בעון האב והבן משפט וצדקה עשה את כל־חקותי שמר ויעשה אתם חיה יחיה׃

²⁰ הנפש החטאת היא תמות בן לא־ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת [כ= רשע] [ק= הרשע] עליו תהיה׃ ס

²¹ והרשע כי ישוב מכל־[כ= חטאתו] [ק= חטאתיו] אשר עשה ושמר את־כל־חקותי ועשה משפט וצדקה חיה יחיה לא ימות׃

²² כל־פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו בצדקתו אשר־עשה יחיה׃

²³ החפץ אחפץ מות רשע נאם אדני יהוה הלוא בשובו מדרכיו וחיה׃ ס

²⁴ ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ככל התועבות אשר־עשה הרשע יעשה וחי כל־[כ= צדקתו] [ק= צדקתיו] אשר־עשה לא תזכרנה במעלו אשר־מעל ובחטאתו אשר־חטא בם ימות׃

²⁵ ואמרתם לא יתכן דרך אדני שמעו־נא בית ישראל הדרכי לא יתכן הלא דרכיכם לא יתכנו׃

²⁶ בשוב־צדיק מצדקתו ועשה עול ומת עליהם בעולו אשר־עשה ימות׃ ס

²⁷ ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ויעש משפט וצדקה הוא את־נפשו יחיה׃

²⁸ ויראה [כ= וישוב] [ק= וישב] מכל־פשעיו אשר עשה חיו יחיה לא ימות׃

²⁹ ואמרו בית ישראל לא יתכן דרך אדני הדרכי לא יתכנו בית ישראל הלא דרכיכם לא יתכן׃

³⁰ לכן איש כדרכיו אשפט אתכם בית ישראל נאם אדני יהוה שובו והשיבו מכל־פשעיכם ולא־יהיה לכם למכשול עון׃

³¹ השליכו מעליכם את־כל־פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה ולמה תמתו בית ישראל׃

³² כי לא אחפץ במות המת נאם אדני יהוה והשיבו וחיו׃ ף

¹ אם־תשוב ישראל נאם־יהוה אלי תשוב ואם־תסיר שקוציך מפני ולא תנוד׃

² ונשבעת חי־יהוה באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו׃ ס

³ כי־כה אמר יהוה לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר ואל־תזרעו אל־קוצים׃

⁴ המלו ליהוה והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם פן־תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליכם׃

⁵ הגידו ביהודה ובירושלם השמיעו ואמרו [כ= ותקעו] [ק= תקעו] שופר בארץ קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה אל־ערי המבצר׃

⁶ שאו־נס ציונה העיזו אל־תעמדו כי רעה אנכי מביא מצפון ושבר גדול׃

⁷ עלה אריה מסבכו ומשחית גוים נסע יצא ממקמו לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב׃

⁸ על־זאת חגרו שקים ספדו והילילו כי לא־שב חרון אף־יהוה ממנו׃ ף

⁹ והיה ביום־ההוא נאם־יהוה יאבד לב־המלך ולב השרים ונשמו הכהנים והנביאים יתמהו׃

¹⁰ ואמר אהה אדני יהוה אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד־הנפש׃

¹¹ בעת ההיא יאמר לעם־הזה ולירושלם רוח צח שפיים במדבר דרך בת־עמי לוא לזרות ולוא להבר׃

¹² רוח מלא מאלה יבוא לי עתה גם־אני אדבר משפטים אותם׃

¹³ הנה כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו קלו מנשרים סוסיו אוי לנו כי שדדנו׃

¹⁴ כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד־מתי תלין בקרבך מחשבות אונך׃

¹⁵ כי קול מגיד מדן ומשמיע און מהר אפרים׃

¹⁶ הזכירו לגוים הנה השמיעו על־ירושלם נצרים באים מארץ המרחק ויתנו על־ערי יהודה קולם׃

¹⁷ כשמרי שדי היו עליה מסביב כי־אתי מרתה נאם־יהוה׃

¹⁸ דרךך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד־לבך׃ ס

¹⁹ מעי מעי [כ= אחולה] [ק= אוחילה] קירות לבי המה־לי לבי לא אחריש כי קול שופר [כ= שמעתי] [ק= שמעת] נפשי תרועת מלחמה׃

²⁰ שבר על־שבר נקרא כי שדדה כל־הארץ פתאם שדדו אהלי רגע יריעתי׃

²¹ עד־מתי אראה־נס אשמעה קול שופר׃ ס

²² כי אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו׃

²³ ראיתי את־הארץ והנה־תהו ובהו ואל־השמים ואין אורם׃

²⁴ ראיתי ההרים והנה רעשים וכל־הגבעות התקלקלו׃

²⁵ ראיתי והנה אין האדם וכל־עוף השמים נדדו׃

²⁶ ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל־עריו נתצו מפני יהוה מפני חרון אפו׃ ס

²⁷ כי־כה אמר יהוה שממה תהיה כל־הארץ וכלה לא אעשה׃

²⁸ על־זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל על כי־דברתי זמתי ולא נחמתי ולא־אשוב ממנה׃

²⁹ מקול פרש ורמה קשת ברחת כל־העיר באו בעבים ובכפים עלו כל־העיר עזובה ואין־יושב בהן איש׃

³⁰ [כ= ואתי] [ק= ואת] שדוד מה־תעשי כי־תלבשי שני כי־תעדי עדי־זהב כי־תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי מאסו־בך עגבים נפשך יבקשו׃

³¹ כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה קול בת־ציון תתיפח תפרש כפיה אוי־נא לי כי־עיפה נפשי להרגים׃ ף