Novokřesťanské studium Bible

Bible

 

Shemot 36

Studie

   

1 ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם־לב אשר נתן יהוה חכמה ותבונה בהמה לדעת לעשת את־כל־מלאכת עבדת הקדש לכל אשר־צוה יהוה׃

2 ויקרא משה אל־בצלאל ואל־אהליאב ואל כל־איש חכם־לב אשר נתן יהוה חכמה בלבו כל אשר נשאו לבו לקרבה אל־המלאכה לעשת אתה׃

3 ויקחו מלפני משה את כל־התרומה אשר הביאו בני ישראל למלאכת עבדת הקדש לעשת אתה והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר׃

4 ויבאו כל־החכמים העשים את כל־מלאכת הקדש איש־איש ממלאכתו אשר־המה עשים׃

5 ויאמרו אל־משה לאמר מרבים העם להביא מדי העבדה למלאכה אשר־צוה יהוה לעשת אתה׃

6 ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר איש ואשה אל־יעשו־עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא׃

7 והמלאכה היתה דים לכל־המלאכה לעשות אתה והותר׃ ס

8 ויעשו כל־חכם־לב בעשי המלאכה את־המשכן עשר יריעת שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני כרבים מעשה חשב עשה אתם׃

9 ארך היריעה האחת שמנה ועשרים באמה ורחב ארבע באמה היריעה האחת מדה אחת לכל־היריעת׃

10 ויחבר את־חמש היריעת אחת אל־אחת וחמש יריעת חבר אחת אל־אחת׃

11 ויעש ללאת תכלת על שפת היריעה האחת מקצה במחברת כן עשה בשפת היריעה הקיצונה במחברת השנית׃

12 חמשים ללאת עשה ביריעה האחת וחמשים ללאת עשה בקצה היריעה אשר במחברת השנית מקבילת הללאת אחת אל־אחת׃

13 ויעש חמשים קרסי זהב ויחבר את־הירעת אחת אל־אחת בקרסים ויהי המשכן אחד׃ ס

14 ויעש יריעת עזים לאהל על־המשכן עשתי־עשרה יריעת עשה אתם׃

15 ארך היריעה האחת שלשים באמה וארבע אמות רחב היריעה האחת מדה אחת לעשתי עשרה יריעת׃

16 ויחבר את־חמש היריעת לבד ואת־שש היריעת לבד׃

17 ויעש ללאת חמשים על שפת היריעה הקיצנה במחברת וחמשים ללאת עשה על־שפת היריעה החברת השנית׃

18 ויעש קרסי נחשת חמשים לחבר את־האהל להית* אחד׃

19 ויעש מכסה לאהל ערת אלים מאדמים ומכסה ערת תחשים מלמעלה׃ ס

20 ויעש את־הקרשים למשכן עצי שטים עמדים׃

21 עשר אמת ארך הקרש ואמה וחצי האמה רחב הקרש האחד׃

22 שתי ידת לקרש האחד משלבת אחת אל־אחת כן עשה לכל קרשי המשכן׃

23 ויעש את־הקרשים למשכן עשרים קרשים לפאת נגב תימנה׃

24 וארבעים אדני־כסף עשה תחת עשרים הקרשים שני אדנים תחת־הקרש האחד לשתי ידתיו ושני אדנים תחת־הקרש האחד לשתי ידתיו׃

25 ולצלע המשכן השנית לפאת צפון עשה עשרים קרשים׃

26 וארבעים אדניהם כסף שני אדנים תחת הקרש האחד ושני אדנים תחת הקרש האחד׃

27 ולירכתי המשכן ימה עשה ששה קרשים׃

28 ושני קרשים עשה למקצעת המשכן בירכתים׃

29 והיו תואםם מלמטה ויחדו יהיו תמים אל־ראשו אל־הטבעת האחת כן עשה לשניהם לשני המקצעת׃

30 והיו שמנה קרשים ואדניהם כסף ששה עשר אדנים שני אדנים שני אדנים תחת הקרש האחד׃

31 ויעש בריחי עצי שטים חמשה לקרשי צלע־המשכן האחת׃

32 וחמשה בריחם לקרשי צלע־המשכן השנית וחמשה בריחם לקרשי המשכן לירכתים ימה׃

33 ויעש את־הבריח התיכן לברח בתוך הקרשים מן־הקצה אל־הקצה׃

34 ואת־הקרשים צפה זהב ואת־טבעתם עשה זהב בתים לבריחם ויצף את־הבריחם זהב׃

35 ויעש את־הפרכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה חשב עשה אתה כרבים׃

36 ויעש לה ארבעה עמודי שטים ויצפם זהב וויהם זהב ויצק להם ארבעה אדני־כסף׃

37 ויעש מסך לפתח האהל תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה רקם׃

38 ואת־עמודיו חמשה ואת־וויהם וצפה ראשיהם וחשקיהם זהב ואדניהם חמשה נחשת׃ ף

   

Komentář

 

Rib

  

The most famous rib in the Bible is, of course, the one taken from Man (or Adam) and formed into Woman (or Eve) in the Garden of Eden. This event illustrates a key moment in the spiritual history of humanity, one that still drives our lives today. The first Man formed in Genesis represents the earliest church on earth. The Lord raised early humans to a state in which they lived in love to the Lord and love for each other in communication with heaven, and knew from their affections what was true and good. They were also different from us in a couple of key ways. First, they had no sense that life was their own -- they felt all life, thought and emotion flowing to them from God. Second, they lacked the capacity to separate their hearts and their minds. They could not want one thing and use their minds to choose another; their minds followed their hearts. But in the Garden of Eden, the Man was lonely -- which represents the fact that people started to want their lives to be their own. So God gave them what they wanted by taking a rib from the man and forming it into Woman. The rib and the woman both represent the "proprium," which is sometimes translated as the "own" or the "as of self." It is a complex idea, but in a nutshell it is this: The proprium is the part of us that feels our life as our own, our thoughts as our own, our feelings as our own. This is ultimately false and evil and belongs in hell, because all life in fact comes from the Lord. But the Lord allows it so that we can be happy and can act in freedom. To create it for us, He had to take the lowest, least-alive aspects of us -- represented by a bone -- and build it into a part of us that does not feel the Lord but can still be kept alive. In particular, the rib represents the nearly-dead proprium, with barely any love or thought. The woman represents that proprium clothed with living flesh, or loves from the Lord felt as our own.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org