¹ ויאמר יהוה אל־משה פסל־לך שני־לחת אבנים כראשנים וכתבתי על־הלחת את־הדברים אשר היו על־הלחת הראשנים אשר שברת׃

² והיה נכון לבקר ועלית בבקר אל־הר סיני ונצבת לי שם על־ראש ההר׃

³ ואיש לא־יעלה עמך וגם־איש אל־ירא בכל־ההר גם־הצאן והבקר אל־ירעו אל־מול ההר ההוא׃

⁴ ויפסל שני־לחת אבנים כראשנים וישכם משה בבקר ויעל אל־הר סיני כאשר צוה יהוה אתו ויקח בידו שני לחת אבנים׃

⁵ וירד יהוה בעןן ויתיצב עמו שם ויקרא בשם יהוה׃

⁶ ויעבר יהוה על־פניו ויקרא יהוה יהוה אל רחום וחנון ארך אפים ורב־חסד ואמת׃

⁷ נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פקד עון אבות על־בנים ועל־בני בנים על־שלשים ועל־רבעים׃

⁸ וימהר משה ויקד ארצה וישתחו׃

⁹ ויאמר אם־נא מצאתי חן בעיניך אדני ילך־נא אדני בקרבנו כי עם־קשה־ערף הוא וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו׃

¹⁰ ויאמר הנה אנכי כרת ברית נגד כל־עמך אעשה נפלאת אשר לא־נבראו בכל־הארץ ובכל־הגוים וראה כל־העם אשר־אתה בקרבו את־מעשה יהוה כי־נורא הוא אשר אני עשה עמך׃

¹¹ שמר־לך את אשר אנכי מצוך היום הנני גרש מפניך את־האמרי והכנעני והחתי והפרזי והחוי והיבוסי׃

¹² השמר לך פן־תכרת ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה פן־יהיה למוקש בקרבך׃

¹³ כי את־מזבחתם תתצון ואת־מצבתם תשברון ואת־אשריו תכרתון׃

¹⁴ כי לא תשתחוה לאל אחר כי יהוה קנא שמו אל קנא הוא׃

¹⁵ פן־תכרת ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו׃

¹⁶ ולקחת מבנתיו לבניך וזנו בנתיו אחרי אלהיהן והזנו את־בניך אחרי אלהיהן׃

¹⁷ אלהי מסכה לא תעשה־לך׃

¹⁸ את־חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתך למועד חדש האביב כי בחדש האביב יצאת ממצרים׃

¹⁹ כל־פטר רחם לי וכל־מקנך תזכר פטר שור ושה׃

²⁰ ופטר חמור תפדה בשה ואם־לא תפדה וערפתו כל בכור בניך תפדה ולא־יראו פני ריקם׃

²¹ ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת בחריש ובקציר תשבת׃

²² וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חטים וחג האסיף תקופת השנה׃

²³ שלש פעמים בשנה יראה כל־זכורך את־פני האדן יהוה אלהי ישראל׃

²⁴ כי־אוריש גוים מפניך והרחבתי את־גבולך ולא־יחמד איש את־ארצך בעלתך לראות את־פני יהוה אלהיך שלש פעמים בשנה׃

²⁵ לא־תשחט על־חמץ דם־זבחי ולא־ילין לבקר זבח חג הפסח׃

²⁶ ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך לא־תבשל גדי בחלב אמו׃ ף

²⁷ ויאמר יהוה אל־משה כתב־לך את־הדברים האלה כי על־פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת־ישראל׃

²⁸ ויהי־שם עם־יהוה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ויכתב על־הלחת את דברי הברית עשרת הדברים׃

²⁹ ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לחת העדת ביד־משה ברדתו מן־ההר ומשה לא־ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו׃

³⁰ וירא אהרן וכל־בני ישראל את־משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו׃

³¹ ויקרא אלהם משה וישבו אליו אהרן וכל־הנשאים בעדה וידבר משה אלהם׃

³² ואחרי־כן נגשו כל־בני ישראל ויצום את כל־אשר דבר יהוה אתו בהר סיני׃

³³ ויכל משה מדבר אתם ויתן על־פניו מסוה׃

³⁴ ובבא משה לפני יהוה לדבר אתו יסיר את־המסוה עד־צאתו ויצא ודבר אל־בני ישראל את אשר יצוה׃

³⁵ וראו בני־ישראל את־פני משה כי קרן עור פני משה והשיב משה את־המסוה על־פניו עד־באו לדבר אתו׃ ס

¹ When you go forth to battle against your enemies, and see horses, and chariots, [and] a people more than you, you shall not be afraid of them; for Yahweh your God is with you, who brought you up out of the land of Egypt.

² It shall be, when you draw near to the battle, that the priest shall approach and speak to the people,

³ and shall tell them, "Hear, Israel, you draw near this day to battle against your enemies: don't let your heart faint; don't be afraid, nor tremble, neither be scared of them;

⁴ for Yahweh your God is he who goes with you, to fight for you against your enemies, to save you."

⁵ The officers shall speak to the people, saying, "What man is there who has built a new house, and has not dedicated it? Let him go and return to his house, lest he die in the battle, and another man dedicate it.

⁶ What man is there who has planted a vineyard, and has not used its fruit? Let him go and return to his house, lest he die in the battle, and another man use its fruit.

⁷ What man is there who has pledged to be married a wife, and has not taken her? Let him go and return to his house, lest he die in the battle, and another man take her."

⁸ The officers shall speak further to the people, and they shall say, "What man is there who is fearful and fainthearted? Let him go and return to his house, lest his brother's heart melt as his heart."

⁹ It shall be, when the officers have made an end of speaking to the people, that they shall appoint captains of armies at the head of the people.

¹⁰ When you draw near to a city to fight against it, then proclaim peace to it.

¹¹ It shall be, if it makes you answer of peace, and opens to you, then it shall be, that all the people who are found therein shall become tributary to you, and shall serve you.

¹² If it will make no peace with you, but will make war against you, then you shall besiege it:

¹³ and when Yahweh your God delivers it into your hand, you shall strike every male of it with the edge of the sword:

¹⁴ but the women, and the little ones, and the livestock, and all that is in the city, even all its spoil, you shall take for a prey to yourself; and you shall eat the spoil of your enemies, which Yahweh your God has given you.

¹⁵ Thus you shall do to all the cities which are very far off from you, which are not of the cities of these nations.

¹⁶ But of the cities of these peoples, that Yahweh your God gives you for an inheritance, you shall save alive nothing that breathes;

¹⁷ but you shall utterly destroy them: the Hittite, and the Amorite, the Canaanite, and the Perizzite, the Hivite, and the Jebusite; as Yahweh your God has commanded you;

¹⁸ that they not teach you to do after all their abominations, which they have done to their gods; so would you sin against Yahweh your God.

¹⁹ When you shall besiege a city a long time, in making war against it to take it, you shall not destroy its trees by wielding an axe against them; for you may eat of them, and you shall not cut them down; for is the tree of the field man, that it should be besieged of you?

²⁰ Only the trees of which you know that they are not trees for food, you shall destroy and cut them down; and you shall build bulwarks against the city that makes war with you, until it fall.