1
וידבר יהוה אל־משה לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים אל־הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה׃
2
ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את־הכנעני האמרי והחתי והפרזי החוי והיבוסי׃
3
אל־ארץ זבת חלב ודבש כי לא אעלה בקרבך כי עם־קשה־ערף אתה פן־אכלך בדרך׃
4
וישמע העם את־הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא־שתו איש עדיו עליו׃
5
ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־בני־ישראל אתם עם־קשה־ערף רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה־לך׃
6
ויתנצלו בני־ישראל את־עדים מהר חורב׃
7
ומשה יקח את־האהל ונטה־לו מחוץ למחנה הרחק מן־המחנה וקרא לו אהל מועד והיה כל־מבקש יהוה יצא אל־אהל מועד אשר מחוץ למחנה׃
8
והיה כצאת משה אל־האהל יקומו כל־העם ונצבו איש פתח אהלו והביטו אחרי משה עד־באו האהלה׃
9
והיה כבא משה האהלה ירד עמוד העןן ועמד פתח האהל ודבר עם־משה׃
10
וראה כל־העם את־עמוד העןן עמד פתח האהל וקם כל־העם והשתחוו איש פתח אהלו׃
11
ודבר יהוה אל־משה פנים אל־פנים כאשר ידבר איש אל־רעהו ושב אל־המחנה ומשרתו יהושע בן־נון נער לא ימיש מתוך האהל׃ ס
12
ויאמר משה אל־יהוה ראה אתה אמר אלי העל את־העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר־תשלח עמי ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם־מצאת חן בעיני׃
13
ועתה אם־נא מצאתי חן בעיניך הודעני נא את־דרךך ואדעך למען אמצא־חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה׃
14
ויאמר פני ילכו והנחתי לך׃
15
ויאמר אליו אם־אין פניך הלכים אל־תעלנו מזה׃
16
ובמה יודע אפוא כי־מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל־העם אשר על־פני האדמה׃ ף
17
ויאמר יהוה אל־משה גם את־הדבר הזה אשר דברת אעשה כי־מצאת חן בעיני ואדעך בשם׃
18
ויאמר הראני נא את־כבדך׃
19
ויאמר אני אעביר כל־טובי על־פניך וקראתי בשם יהוה לפניך וחנתי את־אשר אחן ורחמתי את־אשר ארחם׃
20
ויאמר לא תוכל לראת את־פני כי לא־יראני האדם וחי׃
21
ויאמר יהוה הנה מקום אתי ונצבת על־הצור׃
22
והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד־עברי׃
23
והסרתי את־כפי וראית את־אחרי ופני לא יראו׃ ס
