Novokřesťanské studium Bible

Bible

 

Shemot 32

Studie

   

1 וירא העם כי־בשש משה לרדת מן־ההר ויקהל העם על־אהרן ויאמרו אליו קום עשה־לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי־זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה־היה לו׃

2 ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי׃

3 ויתפרקו כל־העם את־נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל־אהרן׃

4 ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃

5 וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליהוה מחר׃

6 וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק׃ ף

7 וידבר יהוה אל־משה לך־רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים׃

8 סרו מהר מן־הדרך אשר צויתם עשו להם עגל מסכה וישתחוו־לו ויזבחו־לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃

9 ויאמר יהוה אל־משה ראיתי את־העם הזה והנה עם־קשה־ערף הוא׃

10 ועתה הניחה לי ויחר־אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול׃

11 ויחל משה את־פני יהוה אלהיו ויאמר למה יהוה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה׃

12 למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלתם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על־הרעה לעמך׃

13 זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את־זרעכם ככוכבי השמים וכל־הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם׃

14 וינחם יהוה על־הרעה אשר דבר לעשות לעמו׃ ף

15 ויפן וירד משה מן־ההר ושני לחת העדת בידו לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה הם כתבים׃

16 והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על־הלחת׃

17 וישמע יהושע את־קול העם ברעה* ויאמר אל־משה קול מלחמה במחנה׃

18 ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שמע׃

19 ויהי כאשר קרב אל־המחנה וירא את־העגל ומחלת ויחר־אף משה וישלך [כ= מידו] [ק= מידיו] את־הלחת וישבר אתם תחת ההר׃

20 ויקח את־העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר־דק ויזר על־פני המים וישק את־בני ישראל׃

21 ויאמר משה אל־אהרן מה־עשה לך העם הזה כי־הבאת עליו חטאה גדלה׃

22 ויאמר אהרן אל־יחר אף אדני אתה ידעת את־העם כי ברע הוא׃

23 ויאמרו לי עשה־לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי־זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה־היה לו׃

24 ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו־לי ואשלכהו באש ויצא העגל הזה׃

25 וירא משה את־העם כי פרע הוא כי־פרעה אהרן לשמצה בקמיהם׃

26 ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי ליהוה אלי ויאספו אליו כל־בני לוי׃

27 ויאמר להם כה־אמר יהוה אלהי ישראל שימו איש־חרבו על־ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש־את־אחיו ואיש את־רעהו ואיש את־קרבו׃

28 ויעשו בני־לוי כדבר משה ויפל מן־העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש׃

29 ויאמר משה מלאו ידכם היום ליהוה כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה׃

30 ויהי ממחרת ויאמר משה אל־העם אתם חטאתם חטאה גדלה ועתה אעלה אל־יהוה אולי אכפרה בעד חטאתכם׃

31 וישב משה אל־יהוה ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב׃

32 ועתה אם־תשא חטאתם ואם־אין מחני נא מספרך אשר כתבת׃

33 ויאמר יהוה אל־משה מי אשר חטא־לי אמחנו מספרי׃

34 ועתה לך נחה את־העם אל אשר־דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם׃

35 ויגף יהוה את־העם על אשר עשו את־העגל אשר עשה אהרן׃ ס

   

Ze Swedenborgových děl

 

Canons of the New Church # 30

  
/ 47  
  

30. CHAPTER VII. THE LORD WHEN IN THE WORLD ENDURED THE MOST GRIEVOUS TEMPTATIONS FROM THE HELLS AS WELL AS FROM THE JEWISH CHURCH, AND BY VICTORIES IN THEM HE REDUCED ALL THINGS TO ORDER, AND AT THE SAME TIME GLORIFIED HIS HUMAN; THUS HE REDEEMED ANGELS AND MEN AND IS FOR EVER REDEEMING THEM

1. All spiritual temptations are combats against evils and falsities, and therefore against the hells; these temptations are the more grievous in proportion as they assail a man's spirit and his body at the same time, and torture both.

2. The Lord endured the most grievous temptations of all, because He fought against all the hells, and against the evils and falsities of the Jewish Church as well.

3. In the Gospels the Lord's temptations are only described to a small extent, by his combat with wild beasts, that is with satans in hell, during the forty days in the wilderness, and afterwards by the attacks of the devil, and finally by His anguish in Gethsemane and by the cruel suffering on the cross. 1 . . . His temptations or combats with the hells are, however, described in greater detail and fullness in the Prophets and in David; these because they were not visible, could not be openly declared. [Isa. 63]

4. The Lord underwent these temptations to subjugate the hells that were attacking heaven, and at the same time the Church, and to deliver angels and men from that attack, and so to save them.

5. The end-in-view of all spiritual temptation is the subduing of evil and falsity, and so of hell as well, then too the subduing of the external man at the same time, for it is into this that evils and falsities from hell inflow. For temptations are concerned with the dominion of evil over good, and of the external man over the internal. Whichever side, therefore, secures victory secures dominion also. And so, when victory is on the side of good, good seizes dominion over evil, as does also the internal man over the external.

6. The Lord suffered those temptations from childhood right on to the last period of his life, and so subjugated the hells successively, and successively glorified His Human; and in the last temptation on the cross, the most grievous of all, He fully conquered the hells, and made His Human Divine.

7. The Lord fought with the hells, and also against the falsities and evils of the Jewish Church, as Divine Truth itself, or the Word, which He was; and He suffered Himself to be reviled, to have indignities heaped upon Him, and to be put to death, just as the Church at that time did with the Word. It was in almost the same way the prophets were treated, because they represented the Lord in respect of the Word, and so in the case of the Lord, who was The Prophet, because He was the Word itself. That this was done was in accordance with Divine Order. 2

8. An image of the Lord's victories over the hells and of the glorification of His Human, by means of temptations, is presented in man's regeneration; for just as the Lord subjugated the hells and made His Human Divine, so, in a man's case, He subjugates them and makes him spiritual, and so regenerates him.

9. It is well known that the Lord rescues a man from the jaws of the devil, that is of hell, and raises him to Himself into heaven, and that He does this for the man by drawing him back from evils, which is effected through his contrition and repentance. These two states are temptations which are means of regeneration. 3

Poznámky pod čarou:

1. The Nordenskjold manuscript has a mark here as if there were some omissions. Perhaps space was left for references to the Word.

2. A marginal note here reads: See Doctrine of the Lord 16, 17 in reference to the representations of the Church; as well as its being said four times of Ezekiel that "he bears the iniquities of the house of Israel"; and that the Lord was called the greatest Prophet.

3. The following annotations, of which the first is underlined, are found at the end of this chapter:

The Lord as a Prophet carried the iniquities of the Jewish Church, He did not take them away.

His glorification, or His being united with the Divine of the Father, which was in Him as the soul is in a man, could only be accomplished by a reciprocal process; the Human co-operates with the Divine; it is however originally from the Divine, nevertheless there is reception and action, or rather reaction, by the Human as of Itself.

To the extent that there was conjunction, it was brought about by both together.

In the same way as a man is regenerated and made spiritual by the Lord.

When He was an infant, He was as an infant is;

When He was a child and from childhood onwards, He grew in wisdom. Luke 2:40, 50.

It was not possible for Him to be born wisdom, but He could become wisdom in accordance with order. He progressed to full conjunction.

  
/ 47  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org