¹ וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל־אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי־הוציא יהוה את־ישראל ממצרים׃

² ויקח יתרו חתן משה את־צפרה אשת משה אחר שלוחיה׃

³ ואת שני בניה אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה׃

⁴ ושם האחד אליעזר כי־אלהי אבי בעזרי ויצלני מחרב פרעה׃

⁵ ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל־משה אל־המדבר אשר־הוא חנה שם הר האלהים׃

⁶ ויאמר אל־משה אני חתנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה׃

⁷ ויצא משה לקראת חתנו וישתחו וישק־לו וישאלו איש־לרעהו לשלום ויבאו האהלה׃

⁸ ויספר משה לחתנו את כל־אשר עשה יהוה לפרעה ולמצרים על אודת ישראל את כל־התלאה אשר מצאתם בדרך ויצלם יהוה׃

⁹ ויחד יתרו על כל־הטובה אשר־עשה יהוה לישראל אשר הצילו מיד מצרים׃

¹⁰ ויאמר יתרו ברוך יהוה אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את־העם מתחת יד־מצרים׃

¹¹ עתה ידעתי כי־גדול יהוה מכל־האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם׃

¹² ויקח יתרו חתן משה עלה וזבחים לאלהים ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל־לחם עם־חתן משה לפני האלהים׃

¹³ ויהי ממחרת וישב משה לשפט את־העם ויעמד העם על־משה מן־הבקר עד־הערב׃

¹⁴ וירא חתן משה את כל־אשר־הוא עשה לעם ויאמר מה־הדבר הזה אשר אתה עשה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל־העם נצב עליך מן־בקר עד־ערב׃

¹⁵ ויאמר משה לחתנו כי־יבא אלי העם לדרש אלהים׃

¹⁶ כי־יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את־חקי האלהים ואת־תורתיו׃

¹⁷ ויאמר חתן משה אליו לא־טוב הדבר אשר אתה עשה׃

¹⁸ נבל תבל גם־אתה גם־העם הזה אשר עמך כי־כבד ממך הדבר לא־תוכל עשהו לבדך׃

¹⁹ עתה שמע בקלי איעצך ויהי אלהים עמך היה אתה לעם מול האלהים והבאת אתה את־הדברים אל־האלהים׃

²⁰ והזהרתה אתהם את־החקים ואת־התורת והודעת להם את־הדרך ילכו בה ואת־המעשה אשר יעשון׃

²¹ ואתה תחזה מכל־העם אנשי־חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע ושמת עלהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת׃

²² ושפטו את־העם בכל־עת והיה כל־הדבר הגדל יביאו אליך וכל־הדבר הקטן ישפטו־הם והקל מעליך ונשאו אתך׃

²³ אם את־הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמד וגם כל־העם הזה על־מקמו יבא בשלום׃

²⁴ וישמע משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר׃

²⁵ ויבחר משה אנשי־חיל מכל־ישראל ויתן אתם ראשים על־העם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת׃

²⁶ ושפטו את־העם בכל־עת את־הדבר הקשה יביאון אל־משה וכל־הדבר הקטן ישפוטו הם׃

²⁷ וישלח משה את־חתנו וילך לו אל־ארצו׃ ף

¹ ויקרא משה אל־כל־ישראל ויאמר אלהם שמע ישראל את־החקים ואת־המשפטים אשר אנכי דבר באזניכם היום ולמדתם אתם ושמרתם לעשתם׃

² יהוה אלהינו כרת עמנו ברית בחרב׃

³ לא את־אבתינו כרת יהוה את־הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים׃

⁴ פנים בפנים דבר יהוה עםכם בהר מתוך האש׃

⁵ אנכי עמד בין־יהוה וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את־דבר יהוה כי יראתם מפני האש ולא־עליתם בהר לאמר׃ ס

⁶ אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים׃

⁷ לא יהיה־לך אלהים אחרים על־פני׃

⁸ לא־תעשה־לך פסל כל־תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ׃

⁹ לא־תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי יהוה אלהיך אל קנא פקד עון אבות על־בנים ועל־שלשים ועל־רבעים לשנאי׃

¹⁰ ועשה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי [כ= מצותו] [ק= מצותי]׃ ס

¹¹ לא תשא את־שם־יהוה אלהיך לשוא כי לא ינקה יהוה את אשר־ישא את־שמו לשוא׃ ס

¹² שמור את־יום השבת לקדשו כאשר צוך יהוה אלהיך׃

¹³ ששת ימים תעבד ועשית כל־מלאכתך׃

¹⁴ ויום השביעי שבת ליהוה אלהיך לא תעשה כל־מלאכה אתה ובנך־ובתך ועבדך־ואמתך ושורך וחמרך וכל־בהמתך וגרך אשר בשעריך למען ינוח עבדך ואמתך כמוך׃

¹⁵ וזכרת כי־עבד היית בארץ מצרים ויצאך יהוה אלהיך משם ביד חזקה ובזרע נטויה על־כן צוך יהוה אלהיך לעשות את־יום השבת׃ ס

¹⁶ כבד את־אביך ואת־אמך כאשר צוך יהוה אלהיך למען יאריכן ימיך ולמען ייטב לך על האדמה אשר־יהוה אלהיך נתן לך׃ ס

¹⁷ לא תרצח׃ ס

¹⁸ ולא תנאף׃ ס

¹⁹ ולא תגנב׃ ס

²⁰ ולא־תענה ברעך עד שוא׃ ס

²¹ ולא תחמד אשת רעך ס ולא תתאוה בית רעך שדהו ועבדו ואמתו שורו וחמרו וכל אשר לרעך׃ ס

²² את־הדברים האלה דבר יהוה אל־כל־קהלכם בהר מתוך האש העןן והערפל קול גדול ולא יסף ויכתבם על־שני לחת אבנים ויתנם אלי׃

²³ ויהי כשמעכם את־הקול מתוך החשך וההר בער באש ותקרבון אלי כל־ראשי שבטיכם וזקניכם׃

²⁴ ותאמרו הן הראנו יהוה אלהינו את־כבדו ואת־גדלו ואת־קלו שמענו מתוך האש היום הזה ראינו כי־ידבר אלהים את־האדם וחי׃

²⁵ ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדלה הזאת אם־יספים אנחנו לשמע את־קול יהוה אלהינו עוד ומתנו׃

²⁶ כי מי כל־בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך־האש כמנו ויחי׃

²⁷ קרב אתה ושמע את כל־אשר יאמר יהוה אלהינו ואת תדבר אלינו את כל־אשר ידבר יהוה אלהינו אליך ושמענו ועשינו׃

²⁸ וישמע יהוה את־קול דבריכם בדברכם אלי ויאמר יהוה אלי שמעתי את־קול דברי העם הזה אשר דברו אליך היטיבו כל־אשר דברו׃

²⁹ מי־יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי ולשמר את־כל־מצותי כל־הימים למען ייטב להם ולבניהם לעלם׃

³⁰ לך אמר להם שובו לכם לאהליכם׃

³¹ ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך את כל־המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם ועשו בארץ אשר אנכי נתן להם לרשתה׃

³² ושמרתם לעשות כאשר צוה יהוה אלהיכם אתכם לא תסרו ימין ושמאל׃

³³ בכל־הדרך אשר צוה יהוה אלהיכם אתכם תלכו למען תחיון וטוב לכם והארכתם ימים בארץ אשר תירשון׃