¹ אז ישיר־משה ובני ישראל את־השירה הזאת ליהוה ויאמרו לאמר אשירה ליהוה כי־גאה גאה סוס ורכבו רמה בים׃

² עזי וזמרת יה ויהי־לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו׃

³ יהוה איש מלחמה יהוה שמו׃

⁴ מרכבת פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלשיו טבעו בים־סוף׃

⁵ תהמת יכסימו ירדו במצולת כמו־אבן׃

⁶ ימינך יהוה נאדרי בכח ימינך יהוה תרעץ אויב׃

⁷ וברב גאונך תהרס קמיך תשלח חרנך יאכלמו כקש׃

⁸ וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו־נד נזלים קפאו תהמת בלב־ים׃

⁹ אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי׃

¹⁰ נשפת ברוחך כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים׃

¹¹ מי־כמכה באלם יהוה מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא׃

¹² נטית ימינך תבלעמו ארץ׃

¹³ נחית בחסדך עם־זו גאלת נהלת בעזך אל־נוה קדשך׃

¹⁴ שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת׃

¹⁵ אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען׃

¹⁶ תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן עד־יעבר עמך יהוה עד־יעבר עם־זו קנית׃

¹⁷ תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת יהוה מקדש אדני כוננו ידיך׃

¹⁸ יהוה ימלך לעלם ועד׃

¹⁹ כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב יהוה עלהם את־מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים׃ ף

²⁰ ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את־התף בידה ותצאן כל־הנשים אחריה בתפים ובמחלת׃

²¹ ותען להם מרים שירו ליהוה כי־גאה גאה סוס ורכבו רמה בים׃ ס

²² ויסע משה את־ישראל מים־סוף ויצאו אל־מדבר־שור וילכו שלשת־ימים במדבר ולא־מצאו מים׃

²³ ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם על־כן קרא־שמה מרה׃

²⁴ וילנו העם על־משה לאמר מה־נשתה׃

²⁵ ויצעק אל־יהוה ויורהו יהוה עץ וישלך אל־המים וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו׃

²⁶ ויאמר אם־שמוע תשמע לקול יהוה אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל־חקיו כל־המחלה אשר־שמתי במצרים לא־אשים עליך כי אני יהוה רפאך׃ ס

²⁷ ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו־שם על־המים׃

¹ הצדיק אבד ואין איש שם על־לב ואנשי־חסד נאספים באין מבין כי־מפני הרעה נאסף הצדיק׃

² יבוא שלום ינוחו על־משכבותם הלך נכחו׃

³ ואתם קרבו־הנה בני עננה זרע מנאף ותזנה׃

⁴ על־מי תתענגו על־מי תרחיבו פה תאריכו לשון הלוא־אתם ילדי־פשע זרע שקר׃

⁵ הנחמים באלים תחת כל־עץ רעןן שחטי הילדים בנחלים תחת סעפי הסלעים׃

⁶ בחלקי־נחל חלקך הם הם גורלך גם־להם שפכת נסך העלית מנחה העל אלה אנחם׃

⁷ על הר־גבה ונשא שמת משכבך גם־שם עלית לזבח זבח׃

⁸ ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך כי מאתי גלית ותעלי הרחבת משכבך ותכרת־לך מהם אהבת משכבם יד חזית׃

⁹ ותשרי למלך בשמן ותרבי רקחיך ותשלחי ציריכם עד־מרחק ותשפילי עד־שאול׃

¹⁰ ברב דרךך יגעת לא אמרת נואש חית ידך מצאת על־כן לא חלית׃

¹¹ ואת־מי דאגת ותיראי כי תכזבי ואותי לא זכרת לא־שמת על־לבך הלא אני מחשה ומעלם ואותי לא תיראי׃

¹² אני אגיד צדקתך ואת־מעשיך ולא יועילוך׃

¹³ בזעקך יצילך קבוציך ואת־כלם ישא־רוח יקח־הבל והחוסה בי ינחל־ארץ ויירש הר־קדשי׃

¹⁴ ואמר סלו־סלו פנו־דרך הרימו מכשול מדרך עמי׃ ס

¹⁵ כי כה אמר רם ונשא שכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת־דכא ושפל־רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים׃

¹⁶ כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי־רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי׃

¹⁷ בעון בצעו קצפתי ואכהו הסתר ואקצף וילך שובב בדרך לבו׃

¹⁸ דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחמים לו ולאבליו׃

¹⁹ בורא [כ= נוב] [ק= ניב] שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר יהוה ורפאתיו׃

²⁰ והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט׃

²¹ אין שלום אמר אלהי לרשעים׃ ס