Novokřesťanské studium Bible

Bible

 

Shemot 12

Studie

   

1 ויאמר יהוה אל־משה ואל־אהרן בארץ מצרים לאמר׃

2 החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה׃

3 דברו אל־כל־עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית־אבת שה לבית׃

4 ואם־ימעט הבית מהית משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל־ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על־השה׃

5 שה תמים זכר בן־שנה יהיה לכם מן־הכבשים ומן־העזים תקחו׃

6 והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת־ישראל בין הערבים׃

7 ולקחו מן־הדם ונתנו על־שתי המזוזת ועל־המשקוף על הבתים אשר־יאכלו אתו בהם׃

8 ואכלו את־הבשר בלילה הזה צלי־אש ומצות על־מררים יאכלהו׃

9 אל־תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם־צלי־אש ראשו על־כרעיו ועל־קרבו׃

10 ולא־תותירו ממנו עד־בקר והנתר ממנו עד־בקר באש תשרפו׃

11 וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא ליהוה׃

12 ועברתי בארץ־מצרים בלילה הזה והכיתי כל־בכור בארץ מצרים מאדם ועד־בהמה ובכל־אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה׃

13 והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את־הדם ופסחתי עלכם ולא־יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים׃

14 והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג ליהוה לדרתיכם חקת עולם תחגהו׃

15 שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל־אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן עד־יום השבעי׃

16 וביום הראשון מקרא־קדש וביום השביעי מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכה לא־יעשה בהם אך אשר יאכל לכל־נפש הוא לבדו יעשה לכם׃

17 ושמרתם את־המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את־צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את־היום הזה לדרתיכם חקת עולם׃

18 בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש בערב׃

19 שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי כל־אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ׃

20 כל־מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות׃ ף

21 ויקרא משה לכל־זקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח׃

22 ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר־בסף והגעתם אל־המשקוף ואל־שתי המזוזת מן־הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח־ביתו עד־בקר׃

23 ועבר יהוה לנגף את־מצרים וראה את־הדם על־המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח יהוה על־הפתח ולא יתן המשחית לבא אל־בתיכם לנגף׃

24 ושמרתם את־הדבר הזה לחק־לך ולבניך עד־עולם׃

25 והיה כי־תבאו אל־הארץ אשר יתן יהוה לכם כאשר דבר ושמרתם את־העבדה הזאת׃

26 והיה כי־יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם׃

27 ואמרתם זבח־פסח הוא ליהוה אשר פסח על־בתי בני־ישראל במצרים בנגפו את־מצרים ואת־בתינו הציל ויקד העם וישתחוו׃

28 וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה ואהרן כן עשו׃ ס

29 ויהי בחצי הלילה ויהוה הכה כל־בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על־כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה׃

30 ויקם פרעה לילה הוא וכל־עבדיו וכל־מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי־אין בית אשר אין־שם מת׃

31 ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם־אתם גם־בני ישראל ולכו עבדו את־יהוה כדברכם׃

32 גם־צאנכם גם־בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם־אתי׃

33 ותחזק מצרים על־העם למהר לשלחם מן־הארץ כי אמרו כלנו מתים׃

34 וישא העם את־בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם על־שכםם׃

35 ובני־ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי־כסף וכלי זהב ושמלת׃

36 ויהוה נתן את־חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את־מצרים׃ ף

37 ויסעו בני־ישראל מרעמסס סכתה כשש־מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף׃

38 וגם־ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד׃

39 ויאפו את־הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי־גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם־צדה לא־עשו להם׃

40 ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה׃

41 ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל־צבאות יהוה מארץ מצרים׃

42 ליל שמרים הוא ליהוה להוציאם מארץ מצרים הוא־הלילה הזה ליהוה שמרים לכל־בני ישראל לדרתם׃ ף

43 ויאמר יהוה אל־משה ואהרן זאת חקת הפסח כל־בן־נכר לא־יאכל בו׃

44 וכל־עבד איש מקנת־כסף ומלתה אתו אז יאכל בו׃

45 תושב ושכיר לא־יאכל־בו׃

46 בבית אחד יאכל לא־תוציא מן־הבית מן־הבשר חוצה ועצם לא תשברו־בו׃

47 כל־עדת ישראל יעשו אתו׃

48 וכי־יגור אתך גר ועשה פסח ליהוה המול לו כל־זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל־ערל לא־יאכל בו׃

49 תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם׃

50 ויעשו כל־בני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה ואת־אהרן כן עשו׃ ס

51 ויהי בעצם היום הזה הוציא יהוה את־בני ישראל מארץ מצרים על־צבאתם׃ ף

   

Ze Swedenborgových děl

 

Arcana Coelestia # 7926

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 10837  
  

7926. 'To inflict the plague on Egypt' means as a result of which damnation comes to those belonging to the Church who have been governed by faith separated from charity. This is clear from the meaning of 'the plague', which in this case is the death of the firstborn, as the damnation of those belonging to the Church [who have been governed by faith] separated from charity, dealt with in 7766, 7778. For 'Egypt' - that is, the Egyptians - means those who have had a knowledge of those kinds of things that belong to the Church, yet have separated life from religious teaching, that is, charity from faith. The Egyptians too were like them, for they possessed a knowledge of the things belonging to the Church at that time, a Church that was representative. They were familiar with the representations of spiritual realities through natural things, which constituted the ceremonies of the Church at that time, and were accordingly familiar with correspondences, as is plainly shown by their hieroglyphics, which were pictures of natural things representing spiritual realities. This explains why 'the Egyptians' means those who have a knowledge of matters of faith yet lead an evil life. In the next life such people undergo vastation of all that composes faith, that is, all that composes the Church, and are eventually damned. That damnation is what is understood in the internal sense by the death of the firstborn in Egypt.

[2] Since it says 'Jehovah will go through to inflict the plague on Egypt', and these words mean the presence of the Divine, as a result of which damnation comes to those belonging to the Church who have been governed by faith separated from charity, something must be said to explain all this. Jehovah or the Lord does not present Himself among those in hell in order to inflict damnation; but even so His presence is what brings it about. The hells have a constant desire to molest the good and also a constant longing to rise into heaven and dislodge those who are there, though their efforts cannot get them past those living in the outermost parts of heaven. For it is enmity constantly exhaling hostility and violence. But the Lord makes unceasing provision to keep those living in the outermost parts of heaven secure and undisturbed. This He accomplishes by His presence among them. When those belonging to hell bring themselves to where the Lord is present, that is, into His presence, they cast themselves into the miseries of vastation, and eventually into damnation; for as shown already in various places, the Lord's presence which they run into brings those things about. From this it is evident that the Lord does not present Himself among them in order to inflict the miseries of punishment on them, but that they cast themselves into those miseries. These considerations show that nothing but good is attributable to the Lord, and that everything bad is attributable to those themselves who are immersed in evil, thus that the ones to inflict vastation, damnation, and hell on the evil are the evil themselves. This shows one how to understand 'Jehovah will go through to inflict the plague on Egypt'.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org