¹ ויאמר יהוה אל־משה ואל־אהרן בארץ מצרים לאמר׃

² החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה׃

³ דברו אל־כל־עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית־אבת שה לבית׃

⁴ ואם־ימעט הבית מהית משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל־ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על־השה׃

⁵ שה תמים זכר בן־שנה יהיה לכם מן־הכבשים ומן־העזים תקחו׃

⁶ והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת־ישראל בין הערבים׃

⁷ ולקחו מן־הדם ונתנו על־שתי המזוזת ועל־המשקוף על הבתים אשר־יאכלו אתו בהם׃

⁸ ואכלו את־הבשר בלילה הזה צלי־אש ומצות על־מררים יאכלהו׃

⁹ אל־תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם־צלי־אש ראשו על־כרעיו ועל־קרבו׃

¹⁰ ולא־תותירו ממנו עד־בקר והנתר ממנו עד־בקר באש תשרפו׃

¹¹ וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא ליהוה׃

¹² ועברתי בארץ־מצרים בלילה הזה והכיתי כל־בכור בארץ מצרים מאדם ועד־בהמה ובכל־אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה׃

¹³ והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את־הדם ופסחתי עלכם ולא־יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים׃

¹⁴ והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג ליהוה לדרתיכם חקת עולם תחגהו׃

¹⁵ שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל־אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן עד־יום השבעי׃

¹⁶ וביום הראשון מקרא־קדש וביום השביעי מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכה לא־יעשה בהם אך אשר יאכל לכל־נפש הוא לבדו יעשה לכם׃

¹⁷ ושמרתם את־המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את־צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את־היום הזה לדרתיכם חקת עולם׃

¹⁸ בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש בערב׃

¹⁹ שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי כל־אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ׃

²⁰ כל־מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות׃ ף

²¹ ויקרא משה לכל־זקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח׃

²² ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר־בסף והגעתם אל־המשקוף ואל־שתי המזוזת מן־הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח־ביתו עד־בקר׃

²³ ועבר יהוה לנגף את־מצרים וראה את־הדם על־המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח יהוה על־הפתח ולא יתן המשחית לבא אל־בתיכם לנגף׃

²⁴ ושמרתם את־הדבר הזה לחק־לך ולבניך עד־עולם׃

²⁵ והיה כי־תבאו אל־הארץ אשר יתן יהוה לכם כאשר דבר ושמרתם את־העבדה הזאת׃

²⁶ והיה כי־יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם׃

²⁷ ואמרתם זבח־פסח הוא ליהוה אשר פסח על־בתי בני־ישראל במצרים בנגפו את־מצרים ואת־בתינו הציל ויקד העם וישתחוו׃

²⁸ וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה ואהרן כן עשו׃ ס

²⁹ ויהי בחצי הלילה ויהוה הכה כל־בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על־כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה׃

³⁰ ויקם פרעה לילה הוא וכל־עבדיו וכל־מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי־אין בית אשר אין־שם מת׃

³¹ ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם־אתם גם־בני ישראל ולכו עבדו את־יהוה כדברכם׃

³² גם־צאנכם גם־בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם־אתי׃

³³ ותחזק מצרים על־העם למהר לשלחם מן־הארץ כי אמרו כלנו מתים׃

³⁴ וישא העם את־בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם על־שכםם׃

³⁵ ובני־ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי־כסף וכלי זהב ושמלת׃

³⁶ ויהוה נתן את־חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את־מצרים׃ ף

³⁷ ויסעו בני־ישראל מרעמסס סכתה כשש־מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף׃

³⁸ וגם־ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד׃

³⁹ ויאפו את־הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי־גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם־צדה לא־עשו להם׃

⁴⁰ ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה׃

⁴¹ ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל־צבאות יהוה מארץ מצרים׃

⁴² ליל שמרים הוא ליהוה להוציאם מארץ מצרים הוא־הלילה הזה ליהוה שמרים לכל־בני ישראל לדרתם׃ ף

⁴³ ויאמר יהוה אל־משה ואהרן זאת חקת הפסח כל־בן־נכר לא־יאכל בו׃

⁴⁴ וכל־עבד איש מקנת־כסף ומלתה אתו אז יאכל בו׃

⁴⁵ תושב ושכיר לא־יאכל־בו׃

⁴⁶ בבית אחד יאכל לא־תוציא מן־הבית מן־הבשר חוצה ועצם לא תשברו־בו׃

⁴⁷ כל־עדת ישראל יעשו אתו׃

⁴⁸ וכי־יגור אתך גר ועשה פסח ליהוה המול לו כל־זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל־ערל לא־יאכל בו׃

⁴⁹ תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם׃

⁵⁰ ויעשו כל־בני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה ואת־אהרן כן עשו׃ ס

⁵¹ ויהי בעצם היום הזה הוציא יהוה את־בני ישראל מארץ מצרים על־צבאתם׃ ף

¹ It happened after these things, that God tested Abraham, and said to him, "Abraham!" He said, "Here I am."

² He said, "Now take your son, your only son, whom you love, even Isaac, and go into the land of Moriah. Offer him there for a burnt offering on one of the mountains which I will tell you of."

³ Abraham rose early in the morning, and saddled his donkey, and took two of his young men with him, and Isaac his son. He split the wood for the burnt offering, and rose up, and went to the place of which God had told him.

⁴ On the third day Abraham lifted up his eyes, and saw the place far off.

⁵ Abraham said to his young men, "Stay here with the donkey. The boy and I will go yonder. We will worship, and come back to you."

⁶ Abraham took the wood of the burnt offering and laid it on Isaac his son. He took in his hand the fire and the knife. They both went together.

⁷ Isaac spoke to Abraham his father, and said, "My father?" He said, "Here I am, my son." He said, "Here is the fire and the wood, but where is the lamb for a burnt offering?"

⁸ Abraham said, "God will provide himself the lamb for a burnt offering, my son." So they both went together.

⁹ They came to the place which God had told him of. Abraham built the altar there, and laid the wood in order, bound Isaac his son, and laid him on the altar, on the wood.

¹⁰ Abraham stretched forth his hand, and took the knife to kill his son.

¹¹ The angel of Yahweh called to him out of the sky, and said, "Abraham, Abraham!" He said, "Here I am."

¹² He said, "Don't lay your hand on the boy, neither do anything to him. For now I know that you fear God, since you have not withheld your son, your only son, from me."

¹³ Abraham lifted up his eyes, and looked, and saw that behind him was a ram caught in the thicket by his horns. Abraham went and took the ram, and offered him up for a burnt offering instead of his son.

¹⁴ Abraham called the name of that place Yahweh Will Provide. As it is said to this day, "On Yahweh's mountain, it will be provided."

¹⁵ The angel of Yahweh called to Abraham a second time out of the sky,

¹⁶ and said, "I have sworn by myself, says Yahweh, because you have done this thing, and have not withheld your son, your only son,

¹⁷ that I will bless you greatly, and I will multiply your seed greatly like the stars of the heavens, and like the sand which is on the seashore. Your seed will possess the gate of his enemies.

¹⁸ In your seed will all the nations of the earth be blessed, because you have obeyed my voice."

¹⁹ So Abraham returned to his young men, and they rose up and went together to Beersheba. Abraham lived at Beersheba.

²⁰ It happened after these things, that it was told Abraham, saying, "Behold, Milcah, she also has borne children to your brother Nahor:

²¹ Uz his firstborn, Buz his brother, Kemuel the father of Aram,

²² Chesed, Hazo, Pildash, Jidlaph, and Bethuel."

²³ Bethuel became the father of Rebekah. These eight Milcah bore to Nahor, Abraham's brother.

²⁴ His concubine, whose name was Reumah, also bore Tebah, Gaham, Tahash, and Maacah.