¹ ויקרא משה אל־כל־ישראל ויאמר אלהם אתם ראיתם את כל־אשר עשה יהוה לעיניכם בארץ מצרים לפרעה ולכל־עבדיו ולכל־ארצו׃

² המסות הגדלת אשר ראו עיניך האתת והמפתים הגדלים ההם׃

³ ולא־נתן יהוה לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמע עד היום הזה׃

⁴ ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר לא־בלו שלמתיכם מעליכם ונעלך לא־בלתה מעל רגלך׃

⁵ לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם למען תדעו כי אני יהוה אלהיכם׃

⁶ ותבאו אל־המקום הזה ויצא סיחן מלך־חשבון ועוג מלך־הבשן לקראתנו למלחמה ונכם׃

⁷ ונקח את־ארצם ונתנה לנחלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי׃

⁸ ושמרתם את־דברי הברית הזאת ועשיתם אתם למען תשכילו את כל־אשר תעשון׃ ף

⁹ אתם נצבים היום כלכם לפני יהוה אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל׃

¹⁰ טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך׃

¹¹ לעברך בברית יהוה אלהיך ובאלתו אשר יהוה אלהיך כרת עמך היום׃

¹² למען הקים־אתך היום לו לעם והוא יהיה־לך לאלהים כאשר דבר־לך וכאשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב׃

¹³ ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את־הברית הזאת ואת־האלה הזאת׃

¹⁴ כי את־אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני יהוה אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום׃

¹⁵ כי־אתם ידעתם את אשר־ישבנו בארץ מצרים ואת אשר־עברנו בקרב הגוים אשר עברתם׃

¹⁶ ותראו את־שקוציהם ואת גלליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם׃

¹⁷ פן־יש בכם איש או־אשה או משפחה או־שבט אשר לבבו פנה היום מעם יהוה אלהינו ללכת לעבד את־אלהי הגוים ההם פן־יש בכם שרש פרה ראש ולענה׃

¹⁸ והיה בשמעו את־דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה־לי כי בשררות לבי אלך למען ספות הרוה את־הצמאה׃

¹⁹ לא־יאבה יהוה סלח לו כי אז יעשן אף־יהוה וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל־האלה הכתובה בספר הזה ומחה יהוה את־שמו מתחת השמים׃

²⁰ והבדילו יהוה לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה׃

²¹ ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וראו את־מכות הארץ ההוא ואת־תחלאיה אשר־חלה יהוה בה׃

²² גפרית ומלח שרפה כל־ארצה לא תזרע ולא תצמח ולא־יעלה בה כל־עשב כמהפכת סדם ועמרה אדמה [כ= וצביים] [ק= וצבוים] אשר הפך יהוה באפו ובחמתו׃

²³ ואמרו כל־הגוים על־מה עשה יהוה ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה׃

²⁴ ואמרו על אשר עזבו את־ברית יהוה אלהי אבתם אשר כרת עםם בהוציאו אתם מארץ מצרים׃

²⁵ וילכו ויעבדו אלהים אחרים וישתחוו להם אלהים אשר לא־ידעום ולא חלק להם׃

²⁶ ויחר־אף יהוה בארץ ההוא להביא עליה את־כל־הקללה הכתובה בספר הזה׃

²⁷ ויתשם יהוה מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישלכם אל־ארץ אחרת כיום הזה׃

²⁸ הנסתרת ליהוה אלהינו והנגלת לנו ולבנינו עד־עולם לעשות את־כל־דברי התורה הזאת׃ ס

¹ הוי רעים מאבדים ומפצים את־צאן מרעיתי נאם־יהוה׃

² לכן כה־אמר יהוה אלהי ישראל על־הרעים הרעים את־עמי אתם הפצתם את־צאני ותדחום ולא פקדתם אתם הנני פקד עליכם את־רע מעלליכם נאם־יהוה׃

³ ואני אקבץ את־שארית צאני מכל הארצות אשר־הדחתי אתם שם והשבתי אתהן על־נוהן ופרו ורבו׃

⁴ והקמתי עליהם רעים ורעום ולא־ייראו עוד ולא־יחתו ולא יפקדו נאם־יהוה׃ ס

⁵ הנה ימים באים נאם־יהוה והקמתי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ׃

⁶ בימיו תושע יהודה וישראל ישכן לבטח וזה־שמו אשר־יקראו יהוה צדקנו׃ ס

⁷ לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ולא־יאמרו עוד חי־יהוה אשר העלה את־בני ישראל מארץ מצרים׃

⁸ כי אם־חי־יהוה אשר העלה ואשר הביא את־זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על־אדמתם׃ ס

⁹ לנבאים נשבר לבי בקרבי רחפו כל־עצמותי הייתי כאיש שכור וכגבר עברו יין מפני יהוה ומפני דברי קדשו׃

¹⁰ כי מנאפים מלאה הארץ כי־מפני אלה אבלה הארץ יבשו נאות מדבר ותהי מרוצתם רעה וגבורתם לא־כן׃

¹¹ כי־גם־נביא גם־כהן חנפו גם־בביתי מצאתי רעתם נאם־יהוה׃

¹² לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה ידחו ונפלו בה כי־אביא עליהם רעה שנת פקדתם נאם־יהוה׃

¹³ ובנביאי שמרון ראיתי תפלה הנבאו בבעל ויתעו את־עמי את־ישראל׃ ס

¹⁴ ובנבאי ירושלם ראיתי שערורה נאוף והלך בשקר וחזקו ידי מרעים לבלתי־שבו איש מרעתו היו־לי כלם כסדם וישביה כעמרה׃ ס

¹⁵ לכן כה־אמר יהוה צבאות על־הנבאים הנני מאכיל אותם לענה והשקתים מי־ראש כי מאת נביאי ירושלם יצאה חנפה לכל־הארץ׃ ף

¹⁶ כה־אמר יהוה צבאות אל־תשמעו על־דברי הנבאים הנבאים לכם מהבלים המה אתכם חזון לבם ידברו לא מפי יהוה׃

¹⁷ אמרים אמור למנאצי דבר יהוה שלום יהיה לכם וכל הלך בשררות לבו אמרו לא־תבוא עליכם רעה׃

¹⁸ כי מי עמד בסוד יהוה וירא וישמע את־דברו מי־הקשיב [כ= דברי] [ק= דברו] וישמע׃ ס

¹⁹ הנה סערת יהוה חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול׃

²⁰ לא ישוב אף־יהוה עד־עשתו ועד־הקימו מזמות לבו באחרית הימים תתבוננו בה בינה׃

²¹ לא־שלחתי את־הנבאים והם רצו לא־דברתי אליהם והם נבאו׃

²² ואם־עמדו בסודי וישמעו דברי את־עמי וישבום מדרכם הרע ומרע מעלליהם׃ ס

²³ האלהי מקרב אני נאם־יהוה ולא אלהי מרחק׃

²⁴ אם־יסתר איש במסתרים ואני לא־אראנו נאם־יהוה הלוא את־השמים ואת־הארץ אני מלא נאם־יהוה׃

²⁵ שמעתי את אשר־אמרו הנבאים הנבאים בשמי שקר לאמר חלמתי חלמתי׃

²⁶ עד־מתי היש בלב הנבאים נבאי השקר ונביאי תרמת לבם׃

²⁷ החשבים להשכיח את־עמי שמי בחלומתם אשר יספרו איש לרעהו כאשר שכחו אבותם את־שמי בבעל׃

²⁸ הנביא אשר־אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה־לתבן את־הבר נאם־יהוה׃

²⁹ הלוא כה דברי כאש נאם־יהוה וכפטיש יפץץ סלע׃ ס

³⁰ לכן הנני על־הנבאים נאם־יהוה מגנבי דברי איש מאת רעהו׃

³¹ הנני על־הנביאם נאם־יהוה הלקחים לשונם וינאמו נאם׃

³² הנני על־נבאי חלמות שקר נאם־יהוה ויספרום ויתעו את־עמי בשקריהם ובפחזותם ואנכי לא־שלחתים ולא צויתים והועיל לא־יועילו לעם־הזה נאם־יהוה׃

³³ וכי־ישאלך העם הזה או־הנביא או־כהן לאמר מה־משא יהוה ואמרת אליהם את־מה־משא ונטשתי אתכם נאם־יהוה׃

³⁴ והנביא והכהן והעם אשר יאמר משא יהוה ופקדתי על־האיש ההוא ועל־ביתו׃

³⁵ כה תאמרו איש על־רעהו ואיש אל־אחיו מה־ענה יהוה ומה־דבר יהוה׃

³⁶ ומשא יהוה לא תזכרו־עוד כי המשא יהיה לאיש דברו והפכתם את־דברי אלהים חיים יהוה צבאות אלהינו׃

³⁷ כה תאמר אל־הנביא מה־ענך יהוה ומה־דבר יהוה׃

³⁸ ואם־משא יהוה תאמרו לכן כה אמר יהוה יען אמרכם את־הדבר הזה משא יהוה ואשלח אליכם לאמר לא תאמרו משא יהוה׃

³⁹ לכן הנני ונשיתי אתכם נשא ונטשתי אתכם ואת־העיר אשר נתתי לכם ולאבותיכם מעל פני׃

⁴⁰ ונתתי עליכם חרפת עולם וכלמות עולם אשר לא תשכח׃ ס