Novokřesťanské studium Bible

Bible

 

Devarim 28

Studie

   

1 והיה אם־שמוע תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר לעשות את־כל־מצותיו אשר אנכי מצוך היום ונתנך יהוה אלהיך עליון על כל־גויי הארץ׃

2 ובאו עליך כל־הברכות האלה והשיגך כי תשמע בקול יהוה אלהיך׃

3 ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה׃

4 ברוך פרי־בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך שגר אלפיך ועשתרות צאנך׃

5 ברוך טנאך ומשארתך׃

6 ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך׃

7 יתן יהוה את־איביך הקמים עליך נגפים לפניך בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך׃

8 יצו יהוה אתך את־הברכה באסמיך ובכל משלח ידך וברךך בארץ אשר־יהוה אלהיך נתן לך׃

9 יקימך יהוה לו לעם קדוש כאשר נשבע־לך כי תשמר את־מצות יהוה אלהיך והלכת בדרכיו׃

10 וראו כל־עמי הארץ כי שם יהוה נקרא עליך ויראו ממך׃

11 והותרך יהוה לטובה בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך על האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיך לתת לך׃

12 יפתח יהוה לך את־אוצרו הטוב את־השמים לתת מטר־ארצך בעתו ולברך את כל־מעשה ידך והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה׃

13 ונתנך יהוה לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה כי־תשמע אל־מצות יהוה אלהיך אשר אנכי מצוך היום לשמר ולעשות׃

14 ולא תסור מכל־הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאול ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם׃ ס

15 והיה אם־לא תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר לעשות את־כל־מצותיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום ובאו עליך כל־הקללות האלה והשיגוך׃

16 ארור אתה בעיר וארור אתה בשדה׃

17 ארור טנאך ומשארתך׃

18 ארור פרי־בטנך ופרי אדמתך שגר אלפיך ועשתרות צאנך׃

19 ארור אתה בבאך וארור אתה בצאתך׃

20 ישלח יהוה בך את־המארה את־המהומה ואת־המגערת בכל־משלח ידך אשר תעשה עד השמדך ועד־אבדך מהר מפני רע מעלליך אשר עזבתני׃

21 ידבק יהוה בך את־הדבר עד כלתו אתך מעל האדמה אשר־אתה בא־שמה לרשתה׃

22 יככה יהוה בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחר ובחרב ובשדפון ובירקון ורדפוך עד אבדך׃

23 והיו שמיך אשר על־ראשך נחשת והארץ אשר־תחתיך ברזל׃

24 יתן יהוה את־מטר ארצך אבק ועפר מן־השמים ירד עליך עד השמדך׃

25 יתנך יהוה נגף לפני איביך בדרך אחד תצא אליו ובשבעה דרכים תנוס לפניו והיית לזעוה לכל ממלכות הארץ׃

26 והיתה נבלתך למאכל לכל־עוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד׃

27 יככה יהוה בשחין מצרים [כ= ובעפלים] [ק= ובטחרים] ובגרב ובחרס אשר לא־תוכל להרפא׃

28 יככה יהוה בשגעון ובעורון ובתמהון לבב׃

29 והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה ולא תצליח את־דרכיך והיית אך עשוק וגזול כל־הימים ואין מושיע׃

30 אשה תארש ואיש אחר [כ= ישגלנה] [ק= ישכבנה] בית תבנה ולא־תשב בו כרם תטע ולא תחללנו׃

31 שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו חמרך גזול מלפניך ולא ישוב לך צאנך נתנות לאיביך ואין לך מושיע׃

32 בניך ובנתיך נתנים לעם אחר ועיניך ראות וכלות אליהם כל־היום ואין לאל ידך׃

33 פרי אדמתך וכל־יגיעך יאכל עם אשר לא־ידעת והיית רק עשוק ורצוץ כל־הימים׃

34 והיית משגע ממראה עיניך אשר תראה׃

35 יככה יהוה בשחין רע על־הברכים ועל־השקים אשר לא־תוכל להרפא מכף רגלך ועד קדקדך׃

36 יולך יהוה אתך ואת־מלךך אשר תקים עליך אל־גוי אשר לא־ידעת אתה ואבתיך ועבדת שם אלהים אחרים עץ ואבן׃

37 והיית לשמה למשל ולשנינה בכל העמים אשר־ינהגך יהוה שמה׃

38 זרע רב תוציא השדה ומעט תאסף כי יחסלנו הארבה׃

39 כרמים תטע ועבדת ויין לא־תשתה ולא תאגר כי תאכלנו התלעת׃

40 זיתים יהיו לך בכל־גבולך ושמן לא תסוך כי ישל זיתך׃

41 בנים ובנות תוליד ולא־יהיו לך כי ילכו בשבי׃

42 כל־עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל׃

43 הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה׃

44 הוא ילוך ואתה לא תלונו הוא יהיה לראש ואתה תהיה לזנב׃

45 ובאו עליך כל־הקללות האלה ורדפוך והשיגוך עד השמדך כי־לא שמעת בקול יהוה אלהיך לשמר מצותיו וחקתיו אשר צוך׃

46 והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד־עולם׃

47 תחת אשר לא־עבדת את־יהוה אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל׃

48 ועבדת את־איביך אשר ישלחנו יהוה בך ברעב ובצמא ובעירם ובחסר כל ונתן על ברזל על־צוארך עד השמידו אתך׃

49 ישא יהוה עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר גוי אשר לא־תשמע לשנו׃

50 גוי עז פנים אשר לא־ישא פנים לזקן ונער לא יחן׃

51 ואכל פרי בהמתך ופרי־אדמתך עד השמדך אשר לא־ישאיר לך דגן תירוש ויצהר שגר אלפיך ועשתרת צאנך עד האבידו אתך׃

52 והצר לך בכל־שעריך עד רדת חמתיך הגבהות והבצרות אשר אתה בטח בהן בכל־ארצך והצר לך בכל־שעריך בכל־ארצך אשר נתן יהוה אלהיך לך׃

53 ואכלת פרי־בטנך בשר בניך ובנתיך אשר נתן־לך יהוה אלהיך במצור ובמצוק אשר־יציק לך איבך׃

54 האיש הרך בך והענג מאד תרע עינו באחיו ובאשת חיקו וביתר בניו אשר יותיר׃

55 מתת לאחד מהם מבשר בניו אשר יאכל מבלי השאיר־לו כל במצור ובמצוק אשר יציק לך איבך בכל־שעריך׃

56 הרכה בך והענגה אשר לא־נסתה כף־רגלה הצג על־הארץ מהתענג ומרך תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה׃

57 ובשליתה היוצת מבין רגליה ובבניה אשר תלד כי־תאכלם בחסר־כל בסתר במצור ובמצוק אשר יציק לך איבך בשעריך׃

58 אם־לא תשמר לעשות את־כל־דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את־השם הנכבד והנורא הזה את יהוה אלהיך׃

59 והפלא יהוה את־מכתך ואת מכות זרעך מכות גדלות ונאמנות וחלים רעים ונאמנים׃

60 והשיב בך את כל־מדוה מצרים אשר יגרת מפניהם ודבקו בך׃

61 גם כל־חלי וכל־מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם יהוה עליך עד השמדך׃

62 ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרב כי־לא שמעת בקול יהוה אלהיך׃

63 והיה כאשר־שש יהוה עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש יהוה עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם ונסחתם מעל האדמה אשר־אתה בא־שמה לרשתה׃

64 והפיצך יהוה בכל־העמים מקצה הארץ ועד־קצה הארץ ועבדת שם אלהים אחרים אשר לא־ידעת אתה ואבתיך עץ ואבן׃

65 ובגוים ההם לא תרגיע ולא־יהיה מנוח לכף־רגלך ונתן יהוה לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש׃

66 והיו חייך תלאים לך מנגד ופחדת לילה ויוםם ולא תאמין בחייך׃

67 בבקר תאמר מי־יתן ערב ובערב תאמר מי־יתן בקר מפחד לבבך אשר תפחד וממראה עיניך אשר תראה׃

68 והשיבך יהוה מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא־תסיף עוד לראתה והתמכרתם שם לאיביך לעבדים ולשפחות ואין קנה׃ ס

69 אלה דברי הברית אשר־צוה יהוה את־משה לכרת את־בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר־כרת אתם בחרב׃ ף

   

Ze Swedenborgových děl

 

Arcana Coelestia # 10040

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 10837  
  

10040. Since the flesh of the young bull together with its skin and dung was burned with fire outside the camp, it becomes clear that the good of love was not meant by its 'flesh' but the evil of [self] love, as accords with the things stated above in 10035 regarding its 'flesh', and in 10038 just above regarding 'the camp'. But the reason why they were allowed to eat the flesh of the sacrifice, as becomes clear from places which come further on, was that in its worship that nation was interested in the outward performance but not in anything internal, see the places referred to in 9320(end), 9380. And an outward performance devoid of anything internal is not at all holy because then it is something done merely by the body and spoken by the mouth, and the heart and soul are not in it. Nevertheless the outward performance devoid of anything internal was called holy because it represented holy and internal things, these being everything that belongs to love and faith received from the Lord and offered back to Him. Since that nation was by nature such they were not permitted to eat blood and fat, because 'blood' meant Divine Truth which composes faith, while 'fat' meant Divine Good which constitutes love, both of which are received from the Lord, see above in 10033. But they were permitted to eat the flesh of a sacrifice because this flesh meant the human proprium or selfhood, 10035; and the proprium of that nation was such that they worshipped the outward forms as being holy but made nothing whatever of their inward substance. And that worship - apart from the representative aspect of it, which was holy - was idolatrous, see 4281, 4311. Furthermore that flesh, as a representative sign, had no other meaning, when its blood represented Divine Truth and its fat Divine Good, 10033; for then that flesh represented something which was devoid of life and soul, as the outward devoid of the inward is, which is referred to as being dead and which is in keeping with the following words in Moses,

You shall not eat the blood, because the blood is the soul; and you shall not eat the soul with the flesh. Deuteronomy 12:23.

[2] The worship of the nation of the catholic religion, as it is called 1 , is almost the same; that is to say, its worship is outward, devoid of anything inward. The common people are prevented from knowing the inner truths of the Word, because they are forbidden to read it, for which reason also it has come about in the Lord's Divine Providence that in the Holy Supper the common people are given the bread or flesh, but not the wine or blood. And yet blood is that which gives life to flesh, even as wine gives it to bread. For just as the bread without the wine provides no nourishment to the body, neither therefore does the good of love, meant by the bread and the flesh, without the truth of faith, meant by the wine and the blood, provide any nourishment to the soul. In the Lord's Divine Providence it has also come about there that the priest should drink the wine, because by this is meant nourishing the soul by means of Divine Truth devoid of the good of love, which is something outwardly holy devoid of anything inwardly so. They have no knowledge that this has happened in the Lord's Divine Providence because they venerate outward things in an idolatrous manner and so have no idea about inward things. If it had been otherwise, then not unlike the Jews they would have profaned holy things. That drinking of the wine by the priest alone is also a sign that knowledge of Divine Truth resides with priests alone and not with the common people, except so far as they are willing to give them it. Regarding the Holy Supper, that the bread and flesh in it are the Divine Good of the Lord's Divine Love towards the human race, and people's love offered back to the Lord, and that the blood and wine are the Divine Truth emanating from the Lord's Divine Good, and so the truth of faith received from the Lord and offered back to Him, see 3464, 3813, 4211, 4217, 4735, 4976, 6135, 6377, 6789, 7850, 9127.

As regards when it was that the flesh of sacrifices should be taken outside the camp to be burned with fire, see Leviticus 4:11-12, 21; and when it was, and by whom, that it should be eaten, Leviticus 6:26-30; 7:6, 15-19; 19:5-6; Deuteronomy 12:7, 17-18, 27; 27:6-7.

Poznámky pod čarou:

1. i.e. Roman Catholicism is seen to be a single nation whose secular as well as spiritual head is the Pope.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org