¹ והיה אם־שמוע תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר לעשות את־כל־מצותיו אשר אנכי מצוך היום ונתנך יהוה אלהיך עליון על כל־גויי הארץ׃

² ובאו עליך כל־הברכות האלה והשיגך כי תשמע בקול יהוה אלהיך׃

³ ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה׃

⁴ ברוך פרי־בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך שגר אלפיך ועשתרות צאנך׃

⁵ ברוך טנאך ומשארתך׃

⁶ ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך׃

⁷ יתן יהוה את־איביך הקמים עליך נגפים לפניך בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך׃

⁸ יצו יהוה אתך את־הברכה באסמיך ובכל משלח ידך וברךך בארץ אשר־יהוה אלהיך נתן לך׃

⁹ יקימך יהוה לו לעם קדוש כאשר נשבע־לך כי תשמר את־מצות יהוה אלהיך והלכת בדרכיו׃

¹⁰ וראו כל־עמי הארץ כי שם יהוה נקרא עליך ויראו ממך׃

¹¹ והותרך יהוה לטובה בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך על האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיך לתת לך׃

¹² יפתח יהוה לך את־אוצרו הטוב את־השמים לתת מטר־ארצך בעתו ולברך את כל־מעשה ידך והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה׃

¹³ ונתנך יהוה לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה כי־תשמע אל־מצות יהוה אלהיך אשר אנכי מצוך היום לשמר ולעשות׃

¹⁴ ולא תסור מכל־הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאול ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם׃ ס

¹⁵ והיה אם־לא תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר לעשות את־כל־מצותיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום ובאו עליך כל־הקללות האלה והשיגוך׃

¹⁶ ארור אתה בעיר וארור אתה בשדה׃

¹⁷ ארור טנאך ומשארתך׃

¹⁸ ארור פרי־בטנך ופרי אדמתך שגר אלפיך ועשתרות צאנך׃

¹⁹ ארור אתה בבאך וארור אתה בצאתך׃

²⁰ ישלח יהוה בך את־המארה את־המהומה ואת־המגערת בכל־משלח ידך אשר תעשה עד השמדך ועד־אבדך מהר מפני רע מעלליך אשר עזבתני׃

²¹ ידבק יהוה בך את־הדבר עד כלתו אתך מעל האדמה אשר־אתה בא־שמה לרשתה׃

²² יככה יהוה בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחר ובחרב ובשדפון ובירקון ורדפוך עד אבדך׃

²³ והיו שמיך אשר על־ראשך נחשת והארץ אשר־תחתיך ברזל׃

²⁴ יתן יהוה את־מטר ארצך אבק ועפר מן־השמים ירד עליך עד השמדך׃

²⁵ יתנך יהוה נגף לפני איביך בדרך אחד תצא אליו ובשבעה דרכים תנוס לפניו והיית לזעוה לכל ממלכות הארץ׃

²⁶ והיתה נבלתך למאכל לכל־עוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד׃

²⁷ יככה יהוה בשחין מצרים [כ= ובעפלים] [ק= ובטחרים] ובגרב ובחרס אשר לא־תוכל להרפא׃

²⁸ יככה יהוה בשגעון ובעורון ובתמהון לבב׃

²⁹ והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה ולא תצליח את־דרכיך והיית אך עשוק וגזול כל־הימים ואין מושיע׃

³⁰ אשה תארש ואיש אחר [כ= ישגלנה] [ק= ישכבנה] בית תבנה ולא־תשב בו כרם תטע ולא תחללנו׃

³¹ שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו חמרך גזול מלפניך ולא ישוב לך צאנך נתנות לאיביך ואין לך מושיע׃

³² בניך ובנתיך נתנים לעם אחר ועיניך ראות וכלות אליהם כל־היום ואין לאל ידך׃

³³ פרי אדמתך וכל־יגיעך יאכל עם אשר לא־ידעת והיית רק עשוק ורצוץ כל־הימים׃

³⁴ והיית משגע ממראה עיניך אשר תראה׃

³⁵ יככה יהוה בשחין רע על־הברכים ועל־השקים אשר לא־תוכל להרפא מכף רגלך ועד קדקדך׃

³⁶ יולך יהוה אתך ואת־מלךך אשר תקים עליך אל־גוי אשר לא־ידעת אתה ואבתיך ועבדת שם אלהים אחרים עץ ואבן׃

³⁷ והיית לשמה למשל ולשנינה בכל העמים אשר־ינהגך יהוה שמה׃

³⁸ זרע רב תוציא השדה ומעט תאסף כי יחסלנו הארבה׃

³⁹ כרמים תטע ועבדת ויין לא־תשתה ולא תאגר כי תאכלנו התלעת׃

⁴⁰ זיתים יהיו לך בכל־גבולך ושמן לא תסוך כי ישל זיתך׃

⁴¹ בנים ובנות תוליד ולא־יהיו לך כי ילכו בשבי׃

⁴² כל־עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל׃

⁴³ הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה׃

⁴⁴ הוא ילוך ואתה לא תלונו הוא יהיה לראש ואתה תהיה לזנב׃

⁴⁵ ובאו עליך כל־הקללות האלה ורדפוך והשיגוך עד השמדך כי־לא שמעת בקול יהוה אלהיך לשמר מצותיו וחקתיו אשר צוך׃

⁴⁶ והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד־עולם׃

⁴⁷ תחת אשר לא־עבדת את־יהוה אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל׃

⁴⁸ ועבדת את־איביך אשר ישלחנו יהוה בך ברעב ובצמא ובעירם ובחסר כל ונתן על ברזל על־צוארך עד השמידו אתך׃

⁴⁹ ישא יהוה עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר גוי אשר לא־תשמע לשנו׃

⁵⁰ גוי עז פנים אשר לא־ישא פנים לזקן ונער לא יחן׃

⁵¹ ואכל פרי בהמתך ופרי־אדמתך עד השמדך אשר לא־ישאיר לך דגן תירוש ויצהר שגר אלפיך ועשתרת צאנך עד האבידו אתך׃

⁵² והצר לך בכל־שעריך עד רדת חמתיך הגבהות והבצרות אשר אתה בטח בהן בכל־ארצך והצר לך בכל־שעריך בכל־ארצך אשר נתן יהוה אלהיך לך׃

⁵³ ואכלת פרי־בטנך בשר בניך ובנתיך אשר נתן־לך יהוה אלהיך במצור ובמצוק אשר־יציק לך איבך׃

⁵⁴ האיש הרך בך והענג מאד תרע עינו באחיו ובאשת חיקו וביתר בניו אשר יותיר׃

⁵⁵ מתת לאחד מהם מבשר בניו אשר יאכל מבלי השאיר־לו כל במצור ובמצוק אשר יציק לך איבך בכל־שעריך׃

⁵⁶ הרכה בך והענגה אשר לא־נסתה כף־רגלה הצג על־הארץ מהתענג ומרך תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה׃

⁵⁷ ובשליתה היוצת מבין רגליה ובבניה אשר תלד כי־תאכלם בחסר־כל בסתר במצור ובמצוק אשר יציק לך איבך בשעריך׃

⁵⁸ אם־לא תשמר לעשות את־כל־דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את־השם הנכבד והנורא הזה את יהוה אלהיך׃

⁵⁹ והפלא יהוה את־מכתך ואת מכות זרעך מכות גדלות ונאמנות וחלים רעים ונאמנים׃

⁶⁰ והשיב בך את כל־מדוה מצרים אשר יגרת מפניהם ודבקו בך׃

⁶¹ גם כל־חלי וכל־מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם יהוה עליך עד השמדך׃

⁶² ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרב כי־לא שמעת בקול יהוה אלהיך׃

⁶³ והיה כאשר־שש יהוה עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש יהוה עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם ונסחתם מעל האדמה אשר־אתה בא־שמה לרשתה׃

⁶⁴ והפיצך יהוה בכל־העמים מקצה הארץ ועד־קצה הארץ ועבדת שם אלהים אחרים אשר לא־ידעת אתה ואבתיך עץ ואבן׃

⁶⁵ ובגוים ההם לא תרגיע ולא־יהיה מנוח לכף־רגלך ונתן יהוה לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש׃

⁶⁶ והיו חייך תלאים לך מנגד ופחדת לילה ויוםם ולא תאמין בחייך׃

⁶⁷ בבקר תאמר מי־יתן ערב ובערב תאמר מי־יתן בקר מפחד לבבך אשר תפחד וממראה עיניך אשר תראה׃

⁶⁸ והשיבך יהוה מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא־תסיף עוד לראתה והתמכרתם שם לאיביך לעבדים ולשפחות ואין קנה׃ ס

⁶⁹ אלה דברי הברית אשר־צוה יהוה את־משה לכרת את־בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר־כרת אתם בחרב׃ ף

¹ Now Naaman, captain of the army of the king of Syria, was a great man with his master, and honorable, because by him Yahweh had given victory to Syria: he was also a mighty man of valor, [but he was] a leper.

² The Syrians had gone out in bands, and had brought away captive out of the land of Israel a little maiden; and she waited on Naaman's wife.

³ She said to her mistress, "I wish that my lord were with the prophet who is in Samaria! Then he would heal him of his leprosy."

⁴ Someone went in, and told his lord, saying, "The maiden who is from the land of Israel said this."

⁵ The king of Syria said, "Go now, and I will send a letter to the king of Israel." He departed, and took with him ten talents of silver, and six thousand pieces of gold, and ten changes of clothing.

⁶ He brought the letter to the king of Israel, saying, "Now when this letter has come to you, behold, I have sent Naaman my servant to you, that you may heal him of his leprosy."

⁷ It happened, when the king of Israel had read the letter, that he tore his clothes, and said, "Am I God, to kill and to make alive, that this man sends to me to heal a man of his leprosy? But please consider and see how he seeks a quarrel against me."

⁸ It was so, when Elisha the man of God heard that the king of Israel had torn his clothes, that he sent to the king, saying, "Why have you torn your clothes? Let him come now to me, and he shall know that there is a prophet in Israel."

⁹ So Naaman came with his horses and with his chariots, and stood at the door of the house of Elisha.

¹⁰ Elisha sent a messenger to him, saying, "Go and wash in the Jordan seven times, and your flesh shall come again to you, and you shall be clean."

¹¹ But Naaman was angry, and went away, and said, "Behold, I thought, 'He will surely come out to me, and stand, and call on the name of Yahweh his God, and wave his hand over the place, and heal the leper.'

¹² Aren't Abanah and Pharpar, the rivers of Damascus, better than all the waters of Israel? Couldn't I wash in them, and be clean?" So he turned and went away in a rage.

¹³ His servants came near, and spoke to him, and said, "My father, if the prophet had asked you do some great thing, wouldn't you have done it? How much rather then, when he says to you, 'Wash, and be clean?'"

¹⁴ Then went he down, and dipped [himself] seven times in the Jordan, according to the saying of the man of God; and his flesh was restored like the flesh of a little child, and he was clean.

¹⁵ He returned to the man of God, he and all his company, and came, and stood before him; and he said, "See now, I know that there is no God in all the earth, but in Israel. Now therefore, please take a gift from your servant."

¹⁶ But he said, "As Yahweh lives, before whom I stand, I will receive none." He urged him to take it; but he refused.

¹⁷ Naaman said, "If not, then, please let there be given to your servant two mules' burden of earth; for your servant will from now on offer neither burnt offering nor sacrifice to other gods, but to Yahweh.

¹⁸ In this thing may Yahweh pardon your servan: when my master goes into the house of Rimmon to worship there, and he leans on my hand, and I bow myself in the house of Rimmon. When I bow myself in the house of Rimmon, may Yahweh pardon your servant in this thing."

¹⁹ He said to him, "Go in peace." So he departed from him a little way.

²⁰ But Gehazi the servant of Elisha the man of God, said, "Behold, my master has spared this Naaman the Syrian, in not receiving at his hands that which he brought. As Yahweh lives, I will run after him, and take something from him."

²¹ So Gehazi followed after Naaman. When Naaman saw one running after him, he came down from the chariot to meet him, and said, "Is all well?"

²² He said, "All is well. My master has sent me, saying, 'Behold, even now two young men of the sons of the prophets have come to me from the hill country of Ephraim. Please give them a talent of silver and two changes of clothing.'"

²³ Naaman said, "Be pleased to take two talents." He urged him, and bound two talents of silver in two bags, with two changes of clothing, and laid them on two of his servants; and they carried them before him.

²⁴ When he came to the hill, he took them from their hand, and stored them in the house. Then he let the men go, and they departed.

²⁵ But he went in, and stood before his master. Elisha said to him, "Where did you come from, Gehazi?" He said, "Your servant went nowhere."

²⁶ He said to him, "Didn't my heart go with you, when the man turned from his chariot to meet you? Is it a time to receive money, and to receive garments, and olive groves and vineyards, and sheep and cattle, and male servants and female servants?

²⁷ Therefore the leprosy of Naaman will cling to you and to your seed forever." He went out from his presence a leper, as white as snow.