1
כי־תצא למלחמה על־איביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי־יהוה אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים׃
2
והיה כקרבכם אל־המלחמה ונגש הכהן ודבר אל־העם׃
3
ואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על־איביכם אל־ירך לבבכם אל־תיראו ואל־תחפזו ואל־תערצו מפניהם׃
4
כי יהוה אלהיכם ההלך עםכם להלחם לכם עם־איביכם להושיע אתכם׃
5
ודברו השטרים אל־העם לאמר מי־האיש אשר בנה בית־חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו פן־ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו׃
6
ומי־האיש אשר־נטע כרם ולא חללו ילך וישב לביתו פן־ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו׃
7
ומי־האיש אשר־ארש אשה ולא לקחה ילך וישב לביתו פן־ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה׃
8
ויספו השטרים לדבר אל־העם ואמרו מי־האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו ולא ימס את־לבב אחיו כלבבו׃
9
והיה ככלת השטרים לדבר אל־העם ופקדו שרי צבאות בראש העם׃ ס
10
כי־תקרב אל־עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום׃
11
והיה אם־שלום תענך ופתחה לך והיה כל־העם הנמצא־בה יהיו לך למס ועבדוך׃
12
ואם־לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה׃
13
ונתנה יהוה אלהיך בידך והכית את־כל־זכורה לפי־חרב׃
14
רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל־שללה תבז לך ואכלת את־שלל איביך אשר נתן יהוה אלהיך לך׃
15
כן תעשה לכל־הערים הרחקת ממך מאד אשר לא־מערי הגוים־האלה הנה׃
16
רק מערי העמים האלה אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה לא תחיה כל־נשמה׃
17
כי־החרם תחריםם החתי והאמרי הכנעני והפרזי החוי והיבוסי כאשר צוך יהוה אלהיך׃
18
למען אשר לא־ילמדו אתכם לעשות ככל תועבתם אשר עשו לאלהיהם וחטאתם ליהוה אלהיכם׃ ס
19
כי־תצור אל־עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא־תשחית את־עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור׃
20
רק עץ אשר־תדע כי־לא־עץ מאכל הוא אתו תשחית וכרת ובנית מצור על־העיר אשר־הוא עשה עמך מלחמה עד רדתה׃ ף
