¹ כי־יכרית יהוה אלהיך את־הגוים אשר יהוה אלהיך נתן לך את־ארצם וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם׃

² שלוש ערים תבדיל לך בתוך ארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך לרשתה׃

³ תכין לך הדרך ושלשת את־גבול ארצך אשר ינחילך יהוה אלהיך והיה לנוס שמה כל־רצח׃

⁴ וזה דבר הרצח אשר־ינוס שמה וחי אשר יכה את־רעהו בבלי־דעת והוא לא־שנא לו מתמל שלשם׃

⁵ ואשר יבא את־רעהו ביער לחטב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן־העץ ומצא את־רעהו ומת הוא ינוס אל־אחת הערים־האלה וחי׃

⁶ פן־ירדף גאל הדם אחרי הרצח כי־יחם לבבו והשיגו כי־ירבה הדרך והכהו נפש ולו אין משפט־מות כי לא שנא הוא לו מתמול שלשום׃

⁷ על־כן אנכי מצוך לאמר שלש ערים תבדיל לך׃ ס

⁸ ואם־ירחיב יהוה אלהיך את־גבלך כאשר נשבע לאבתיך ונתן לך את־כל־הארץ אשר דבר לתת לאבתיך׃

⁹ כי־תשמר את־כל־המצוה הזאת לעשתה אשר אנכי מצוך היום לאהבה את־יהוה אלהיך וללכת בדרכיו כל־הימים ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה׃

¹⁰ ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה והיה עליך דמים׃ ס

¹¹ וכי־יהיה איש שנא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת ונס אל־אחת הערים האל׃

¹² ושלחו זקני עירו ולקחו אתו משם ונתנו אתו ביד גאל הדם ומת׃

¹³ לא־תחוס עינך עליו ובערת דם־הנקי מישראל וטוב לך׃ ס

¹⁴ לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשנים בנחלתך אשר תנחל בארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך לרשתה׃ ס

¹⁵ לא־יקום עד אחד באיש לכל־עון ולכל־חטאת בכל־חטא אשר יחטא על־פי שני עדים או על־פי שלשה־עדים יקום דבר׃

¹⁶ כי־יקום עד־חמס באיש לענות בו סרה׃

¹⁷ ועמדו שני־האנשים אשר־להם הריב לפני יהוה לפני הכהנים והשפטים אשר יהיו בימים ההם׃

¹⁸ ודרשו השפטים היטב והנה עד־שקר העד שקר ענה באחיו׃

¹⁹ ועשיתם לו כאשר זםם לעשות לאחיו ובערת הרע מקרבך׃

²⁰ והנשארים ישמעו ויראו ולא־יספו לעשות עוד כדבר הרע הזה בקרבך׃

²¹ ולא תחוס עינך נפש בנפש עין בעין שן בשן יד ביד רגל ברגל׃ ס

¹ ויקרבו ימי־דוד למות ויצו את־שלמה בנו לאמר׃

² אנכי הלך בדרך כל־הארץ וחזקת והיית לאיש׃

³ ושמרת את־משמרת יהוה אלהיך ללכת בדרכיו לשמר חקתיו מצותיו ומשפטיו ועדותיו ככתוב בתורת משה למען תשכיל את כל־אשר תעשה ואת כל־אשר תפנה שם׃

⁴ למען יקים יהוה את־דברו אשר דבר עלי לאמר אם־ישמרו בניך את־דרכם ללכת לפני באמת בכל־לבבם ובכל־נפשם לאמר לא־יכרת לך איש מעל כסא ישראל׃

⁵ וגם אתה ידעת את אשר־עשה לי יואב בן־צרויה אשר עשה לשני־שרי צבאות ישראל לאבנר בן־נר ולעמשא בן־יתר ויהרגם וישם דמי־מלחמה בשלם ויתן דמי מלחמה בחגרתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו׃

⁶ ועשית כחכמתך ולא־תורד שיבתו בשלם שאל׃ ס

⁷ ולבני ברזלי הגלעדי תעשה־חסד והיו באכלי שלחנך כי־כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך׃

⁸ והנה עמך שמעי בן־גרא בן־הימיני מבחרים והוא קללני קללה נמרצת ביום לכתי מחנים והוא־ירד לקראתי הירדן ואשבע לו ביהוה לאמר אם־אמיתך בחרב׃

⁹ ועתה אל־תנקהו כי איש חכם אתה וידעת את אשר תעשה־לו והורדת את־שיבתו בדם שאול׃

¹⁰ וישכב דוד עם־אבתיו ויקבר בעיר דוד׃ ף

¹¹ והימים אשר מלך דוד על־ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים ובירושלם מלך שלשים ושלש שנים׃

¹² ושלמה ישב על־כסא דוד אביו ותכן מלכתו מאד׃

¹³ ויבא אדניהו בן־חגית אל־בת־שבע אם־שלמה ותאמר השלום באך ויאמר שלום׃

¹⁴ ויאמר דבר לי אליך ותאמר דבר׃

¹⁵ ויאמר את ידעת כי־לי היתה המלוכה ועלי שמו כל־ישראל פניהם למלך ותסב המלוכה ותהי לאחי כי מיהוה היתה לו׃

¹⁶ ועתה שאלה אחת אנכי שאל מאתך אל־תשבי את־פני ותאמר אליו דבר׃

¹⁷ ויאמר אמרי־נא לשלמה המלך כי לא־ישיב את־פניך ויתן־לי את־אבישג השונמית לאשה׃

¹⁸ ותאמר בת־שבע טוב אנכי אדבר עליך אל־המלך׃

¹⁹ ותבא בת־שבע אל־המלך שלמה לדבר־לו על־אדניהו ויקם המלך לקראתה וישתחו לה וישב על־כסאו וישם כסא לאם המלך ותשב לימינו׃

²⁰ ותאמר שאלה אחת קטנה אנכי שאלת מאתך אל־תשב את־פני ויאמר־לה המלך שאלי אמי כי לא־אשיב את־פניך׃

²¹ ותאמר יתן את־אבישג השנמית לאדניהו אחיך לאשה׃

²² ויען המלך שלמה ויאמר לאמו ולמה את שאלת את־אבישג השנמית לאדניהו ושאלי־לו את־המלוכה כי הוא אחי הגדול ממני ולו ולאביתר הכהן וליואב בן־צרויה׃ ף

²³ וישבע המלך שלמה ביהוה לאמר כה יעשה־לי אלהים וכה יוסיף כי בנפשו דבר אדניהו את־הדבר הזה׃

²⁴ ועתה חי־יהוה אשר הכינני [כ= ויושיביני] [ק= ויושיבני] על־כסא דוד אבי ואשר עשה־לי בית כאשר דבר כי היום יומת אדניהו׃

²⁵ וישלח המלך שלמה ביד בניהו בן־יהוידע ויפגע־בו וימת׃ ס

²⁶ ולאביתר הכהן אמר המלך ענתת לך על־שדיך כי איש מות אתה וביום הזה לא אמיתך כי־נשאת את־ארון אדני יהוה לפני דוד אבי וכי התענית בכל אשר־התענה אבי׃

²⁷ ויגרש שלמה את־אביתר מהיות כהן ליהוה למלא את־דבר יהוה אשר דבר על־בית עלי בשלה׃ ף

²⁸ והשמעה באה עד־יואב כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה וינס יואב אל־אהל יהוה ויחזק בקרנות המזבח׃

²⁹ ויגד למלך שלמה כי נס יואב אל־אהל יהוה והנה אצל המזבח וישלח שלמה את־בניהו בן־יהוידע לאמר לך פגע־בו׃

³⁰ ויבא בניהו אל־אהל יהוה ויאמר אליו כה־אמר המלך צא ויאמר לא כי פה אמות וישב בניהו את־המלך דבר לאמר כה־דבר יואב וכה ענני׃

³¹ ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע־בו וקברתו והסירת דמי חנם אשר שפך יואב מעלי ומעל בית אבי׃

³² והשיב יהוה את־דמו על־ראשו אשר פגע בשני־אנשים צדקים וטבים ממנו ויהרגמ* בחרב ואבי דוד לא ידע את־אבנר בן־נר שר־צבא ישראל ואת־עמשא בן־יתר שר־צבא יהודה׃

³³ ושבו דמיהם בראש יואב ובראש זרעו לעלם ולדוד ולזרעו ולביתו ולכסאו יהיה שלום עד־עולם מעם יהוה׃

³⁴ ויעל בניהו בן־יהוידע ויפגע־בו וימתהו ויקבר בביתו במדבר׃

³⁵ ויתן המלך את־בניהו בן־יהוידע תחתיו על־הצבא ואת־צדוק הכהן נתן המלך תחת אביתר׃

³⁶ וישלח המלך ויקרא לשמעי ויאמר לו בנה־לך בית בירושלם וישבת שם ולא־תצא משם אנה ואנה׃

³⁷ והיה ביום צאתך ועברת את־נחל קדרון ידע תדע כי מות תמות דמך יהיה בראשך׃

³⁸ ויאמר שמעי למלך טוב הדבר כאשר דבר אדני המלך כן יעשה עבדך וישב שמעי בירושלם ימים רבים׃ ס

³⁹ ויהי מקץ שלש שנים ויברחו שני־עבדים לשמעי אל־אכיש בן־מעכה מלך גת ויגידו לשמעי לאמר הנה עבדיך בגת׃

⁴⁰ ויקם שמעי ויחבש את־חמרו וילך גתה אל־אכיש לבקש את־עבדיו וילך שמעי ויבא את־עבדיו מגת׃

⁴¹ ויגד לשלמה כי־הלך שמעי מירושלם גת וישב׃

⁴² וישלח המלך ויקרא לשמעי ויאמר אליו הלוא השבעתיך ביהוה ואעד בך לאמר ביום צאתך והלכת אנה ואנה ידע תדע כי מות תמות ותאמר אלי טוב הדבר שמעתי׃

⁴³ ומדוע לא שמרת את שבעת יהוה ואת־המצוה אשר־צויתי עליך׃

⁴⁴ ויאמר המלך אל־שמעי אתה ידעת את כל־הרעה אשר ידע לבבך אשר עשית לדוד אבי והשיב יהוה את־רעתך בראשך׃

⁴⁵ והמלך שלמה ברוך וכסא דוד יהיה נכון לפני יהוה עד־עולם׃

⁴⁶ ויצו המלך את־בניהו בן־יהוידע ויצא ויפגע־בו וימת והממלכה נכונה ביד־שלמה׃