¹ ודריוש [כ= מדיא] [ק= מדאה] קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין׃

² שפר קדם דריוש והקים על־מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרין די להון בכל־מלכותא׃

³ ועלא מנהון סרכין תלתא די דניאל חד־מנהון די־להון אחשדרפניא אלין יהבין להון טעמא ומלכא לא־להוא נזק׃

⁴ אדין דניאל דנה הוא מתנצח על־סרכיא ואחשדרפניא כל־קבל די רוח יתירא בה ומלכא עשית להקמותה על־כל־מלכותא׃

⁵ אדין סרכיא ואחשדרפניא הוו בעין עלה להשכחה לדניאל מצד מלכותא וכל־עלה ושחיתה לא־יכלין להשכחה כל־קבל די־מהימן הוא וכל־שלו ושחיתה לא השתכחת עלוהי׃

⁶ אדין גבריא אלך אמרין די לא נהשכח לדניאל דנה כל־עלא להן השכחנה עלוהי בדת אלהה׃ ס

⁷ אדין סרכיא ואחשדרפניא אלן הרגשו על־מלכא וכן אמרין לה דריוש מלכא לעלמין חיי׃

⁸ אתיעטו כל סרכי מלכותא סגניא ואחשדרפניא הדבריא ופחותא לקימה קים מלכא ולתקפה אסר די כל־די־יבעה בעו מן־כל־אלה ואנש עד־יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגב אריותא׃

⁹ כען מלכא תקים אסרא ותרשם כתבא די לא להשניה כדת־מדי ופרס די־לא תעדא׃

¹⁰ כל־קבל דנה מלכא דריוש רשם כתבא ואסרא׃

¹¹ ודניאל כדי ידע די־רשים כתבא על לביתה וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על־ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה כל־קבל די־הוא עבד מן־קדמת דנה׃ ס

¹² אדין גבריא אלך הרגשו והשכחו לדניאל בעא ומתחןן קדם אלהה׃

¹³ באדין קריבו ואמרין קדם־מלכא על־אסר מלכא הלא אסר רשמת די כל־אנש די־יבעה מן־כל־אלה ואנש עד־יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגוב אריותא ענה מלכא ואמר יציבא מלתא כדת־מדי ופרס די־לא תעדא׃

¹⁴ באדין ענו ואמרין קדם מלכא די דניאל די מן־בני גלותא די יהוד לא־שם [כ= עליך] [ק= עלך] מלכא טעם ועל־אסרא די רשמת וזמנין תלתה ביומא בעא בעותה׃

¹⁵ אדין מלכא כדי מלתא שמע שגיא באש עלוהי ועל דניאל שם בל לשיזבותה ועד מעלי שמשא הוא משתדר להצלותה׃

¹⁶ באדין גבריא אלך הרגשו על־מלכא ואמרין למלכא דע מלכא די־דת למדי ופרס די־כל־אסר וקים די־מלכא יהקים לא להשניה׃

¹⁷ באדין מלכא אמר והיתיו לדניאל ורמו לגבא די אריותא ענה מלכא ואמר לדניאל אלהך די [כ= אנתה] [ק= אנת] פלח־לה בתדירא הוא ישיזבנך׃

¹⁸ והיתית אבן חדה ושמת על־פם גבא וחתמה מלכא בעזקתה ובעזקת רברבנוהי די לא־תשנא צבו בדניאל׃

¹⁹ אדין אזל מלכא להיכלה ובת טות ודחון לא־הנעל קדמוהי ושנתה נדת עלוהי׃

²⁰ באדין מלכא בשפרפרא* יקום בנגהא ובהתבהלה לגבא די־אריותא אזל׃

²¹ וכמקרבה לגבא לדניאל בקל עציב זעק ענה מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חיא אלהך די [כ= אנתה] [ק= אנת] פלח־לה בתדירא היכל לשיזבותך מן־אריותא׃

²² אדין דניאל עם־מלכא מלל מלכא לעלמין חיי׃

²³ אלהי שלח מלאכה וסגר פם אריותא ולא חבלוני כל־קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי ואף [כ= קדמיך] [ק= קדמך] מלכא חבולה לא עבדת׃

²⁴ באדין מלכא שגיא* טאב עלוהי ולדניאל אמר להנסקה מן־גבא והסק דניאל מן־גבא וכל־חבל לא־השתכח בה די הימן באלהה׃

²⁵ ואמר מלכא והיתיו גבריא אלך די־אכלו קרצוהי די דניאל ולגב אריותא רמו אנון בניהון ונשיהון ולא־מטו לארעית גבא עד די־שלטו בהון אריותא וכל־גרמיהון הדקו׃

²⁶ באדין דריוש מלכא כתב לכל־עממיא אמיא ולשניא די־[כ= דארין] [ק= דירין] בכל־ארעא שלמכון ישגא׃

²⁷ מן־קדמי שים טעם די בכל־שלטן מלכותי להון [כ= זאעין] [ק= זיעין] ודחלין מן־קדם אלהה די־דניאל די־הוא אלהא חיא וקים לעלמין ומלכותה די־לא תתחבל ושלטנה עד־סופא׃

²⁸ משיזב ומצל ועבד אתין ותמהין בשמיא ובארעא די שיזיב לדניאל מן־יד אריותא׃

²⁹ ודניאל דנה הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש [כ= פרסיא] [ק= פרסאה]׃ ף

¹ בעת ההיא שלח המלך הורדוס את ידו להרע לאנשים מן הקהל׃

² וימת את יעקב אחי יוחנן בחרב׃

³ וירא כי טוב הדבר בעיני היהודים ויוסף לתפש גם את פטרוס והימים ימי חג המצות׃

⁴ ויאחז אתו ויתנהו במשמר וימסרהו לארבע מחלקות של ארבעה אנשי צבא לשמרו כי אמר להעלותו אחרי הפסח לפני העם׃

⁵ פטרוס היה עצור במשמר והקהלה העתירה בעדו בחזקה אל האלהים׃

⁶ ויהי בלילה ההוא אשר אמר הורדוס להביאו מחר לדין ויישן פטרוס בין שני אנשי צבא והוא אסור בשנים זקים ושמרי הפתח שמרים את המשמר׃

⁷ והנה מלאך יהוה נצב עליו ואור נגה בחדר ויספק על ירך פטרוס ויעירהו לאמר קום מהרה ויפלו מוסרותיו מעל ידיו׃

⁸ ויאמר אליו המלאך חגר מתניך והנעל את רגליך ויעש כן ויאמר אליו עטה מעילך ולך אחרי׃

⁹ ויצא וילך אחריו ולא ידע אם אמת הוא הנעשה לו על ידי המלאך כי כמראה היה בעיניו׃

¹⁰ ויעברו דרך המשמרת הראשונה והשניה ויבאו עד שער הברזל אשר יצאו בו העירה ויפתח השער לפניהם מאליו ויצאו החוצה וילכו מהלך רחוב אחד והמלאך סר מעליו פתאם׃

¹¹ ויהי בשובו אל דעתו ויאמר פטרוס עתה זה ידעתי באמת כי האלהים שלח את מלאכו ויפלטני מיד הורדוס ומכל מזמת עם היהודים׃

¹² הוא חשב כזאת והוא בא עד בית מרים אם יוחנן המכנה מרקוס אשר נקהלו שם רבים והם מתפללים יחד׃

¹³ וידפק על דלת השער ותגש נערה להקשיב ושמה רודי׃

¹⁴ ותכר את קול פטרוס ומשמחתה לא פתחה לו אם דלת השער ותרץ הביתה ותגד להם כי פטרוס עמד על השער׃

¹⁵ ויאמרו אליה משגעת את והיא מתאמצת כי כן הוא ויאמרו מלאכו הוא׃

¹⁶ ופטרוס הרבה לדפק ויפתחו ויראהו וישתוממו׃

¹⁷ והוא רמז להם בידו לחשות ויספר להם את אשר הוציאו האדון מן המשמר ויאמר הגידו את זאת ליעקב ולאחים ויצא וילך לו למקום אחר׃

¹⁸ הבקר אור ומבוכה לא קטנה היתה בין אנשי הצבא על פטרוס מה היה לו׃

¹⁹ ויהי כאשר בקש אותו הורדוס ולא מצאו חקר את השמרים ויצו להוציאם למות וירד מיהודה אל קסרין וישב שם׃

²⁰ ואיבה היתה בין הורדוס ובין בני צור וצידון ויבאו אליו בלב אחד ויפתו את בלסטוס אשר על חדר המלך ויבקשו שלום יען לקחו מחית ארצותם מארץ המלך׃

²¹ ויהי ביום המועד וילבש הורדוס לבוש מלכות וישב על כסא המשפט ויטף אליהם אמרתו׃

²² ויריעו לו העם לאמר קול אלהים הוא ולא קול אדם׃

²³ ויכהו מלאך יהוה פתאם עקב אשר לא נתן הכבוד לאלהים ויאכלהו תולעים ויגוע׃

²⁴ ודבר אלהים הולך ורב׃

²⁵ וישובו בר נבא ושאול מירושלים אחרי כלותם את השמוש ויקחו אתם את יוחנן המכנה מרקוס׃