¹ בשנת שלוש לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל אשר־נקרא שמו בלטשאצר ואמת הדבר וצבא גדול ובין את־הדבר ובינה לו במראה׃

² בימים ההם אני דניאל הייתי מתאבל שלשה שבעים ימים׃

³ לחם חמדות לא אכלתי ובשר ויין לא־בא אל־פי וסוך לא־סכתי עד־מלאת שלשת שבעים ימים׃ ף

⁴ וביום עשרים וארבעה לחדש הראשון ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל׃

⁵ ואשא את־עיני וארא והנה איש־אחד לבוש בדים ומתניו חגרים בכתם אופז׃

⁶ וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרעתיו ומרגלתיו כעין נחשת קלל וקול דבריו כקול המון׃

⁷ וראיתי אני דניאל לבדי את־המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את־המראה אבל חרדה גדלה נפלה עליהם ויברחו בהחבא׃

⁸ ואני נשארתי לבדי ואראה את־המראה הגדלה הזאת ולא נשאר־בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח׃

⁹ ואשמע את־קול דבריו וכשמעי את־קול דבריו ואני הייתי נרדם על־פני ופני ארצה׃

¹⁰ והנה־יד נגעה בי ותניעני על־ברכי וכפות ידי׃

¹¹ ויאמר אלי דניאל איש־חמדות הבן בדברים אשר אנכי דבר אליך ועמד על־עמדך כי עתה שלחתי אליך ובדברו עמי את־הדבר הזה עמדתי מרעיד׃

¹² ויאמר אלי אל־תירא דניאל כי מן־היום הראשון אשר נתת את־לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך ואני־באתי בדבריך׃

¹³ ושר מלכות פרס עמד לנגדי עשרים ואחד יום והנה מיכאל אחד השרים הראשנים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס׃

¹⁴ ובאתי להבינך את אשר־יקרה לעמך באחרית הימים כי־עוד חזון לימים׃

¹⁵ ובדברו עמי כדברים האלה נתתי פני ארצה ונאלמתי׃

¹⁶ והנה כדמות בני אדם נגע על־שפתי ואפתח־פי ואדברה ואמרה אל־העמד לנגדי אדני במראה נהפכו צירי עלי ולא עצרתי כח׃

¹⁷ והיך יוכל עבד אדני זה לדבר עם־אדני זה ואני מעתה לא־יעמד־בי כח ונשמה לא נשארה־בי׃

¹⁸ ויסף ויגע־בי כמראה אדם ויחזקני׃

¹⁹ ויאמר אל־תירא איש־חמדות שלום לך חזק וחזק וכדברו עמי התחזקתי ואמרה* ידבר אדני כי חזקתני׃

²⁰ ויאמר הידעת למה־באתי אליך ועתה אשוב להלחם עם־שר פרס ואני יוצא והנה שר־יון בא׃

²¹ אבל אגיד לך את־הרשום בכתב אמת ואין אחד מתחזק עמי על־אלה כי אם־מיכאל שרכם׃ ף

¹ In the third year of Cyrus king of Persia a thing was revealed to Daniel, whose name was called Belteshazzar; and the thing was true, even a great warfare: and he understood the thing, and had understanding of the vision.

² In those days I, Daniel, was mourning three whole weeks.

³ I ate no pleasant bread, neither came flesh nor wine into my mouth, neither did I anoint myself at all, until three whole weeks were fulfilled.

⁴ In the four and twentieth day of the first month, as I was by the side of the great river, which is Hiddekel,

⁵ I lifted up my eyes, and looked, and behold, a man clothed in linen, whose thighs were adorned with pure gold of Uphaz:

⁶ his body also was like the beryl, and his face as the appearance of lightning, and his eyes as flaming torches, and his arms and his feet like burnished brass, and the voice of his words like the voice of a multitude.

⁷ I, Daniel, alone saw the vision; for the men who were with me didn't see the vision; but a great quaking fell on them, and they fled to hide themselves.

⁸ So I was left alone, and saw this great vision, and there remained no strength in me; for my comeliness was turned in me into corruption, and I retained no strength.

⁹ Yet heard I the voice of his words; and when I heard the voice of his words, then was I fallen into a deep sleep on my face, with my face toward the ground.

¹⁰ Behold, a hand touched me, which set me on my knees and on the palms of my hands.

¹¹ He said to me, Daniel, you man greatly beloved, understand the words that I speak to you, and stand upright; for am I now sent to you. When he had spoken this word to me, I stood trembling.

¹² Then he said to me, Don't be afraid, Daniel; for from the first day that you set your heart to understand, and to humble yourself before your God, your words were heard: and I have come for your words' sake.

¹³ But the prince of the kingdom of Persia withstood me twenty-one days; but, behold, Michael, one of the chief princes, came to help me: and I remained there with the kings of Persia.

¹⁴ Now I have come to make you understand what shall happen to your people in the latter days; for the vision is yet for [many] days:

¹⁵ and when he had spoken to me according to these words, I set my face toward the ground, and was mute.

¹⁶ Behold, one in the likeness of the sons of men touched my lips: then I opened my mouth, and spoke and said to him who stood before me, my lord, by reason of the vision my sorrows are turned on me, and I retain no strength.

¹⁷ For how can the servant of this my lord talk with this my lord? for as for me, immediately there remained no strength in me, neither was there breath left in me.

¹⁸ Then there touched me again one like the appearance of a man, and he strengthened me.

¹⁹ He said, "Greatly beloved man, don't be afraid: peace be to you, be strong, yes, be strong." When he spoke to me, I was strengthened, and said, "Let my lord speak; for you have strengthened me."

²⁰ Then he said, "Do you know why I have come to you? Now I will return to fight with the prince of Persia. When I go forth, behold, the prince of Greece shall come.

²¹ But I will tell you that which is inscribed in the writing of truth: and there is none who holds with me against these, but Michael your prince."