¹ הוי השאננים בציון והבטחים בהר שמרון נקבי ראשית הגוים ובאו להם בית ישראל׃

² עברו כלנה וראו ולכו משם חמת רבה ורדו גת־פלשתים הטובים מן־הממלכות האלה אם־רב גבולם מגבלכם׃

³ המנדים ליום רע ותגישון שבת חמס׃

⁴ השכבים על־מטות שן וסרחים על־ערשותם ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק׃

⁵ הפרטים על־פי הנבל כדויד חשבו להם כלי־שיר׃

⁶ השתים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו ולא נחלו על־שבר יוסף׃

⁷ לכן עתה יגלו בראש גלים וסר מרזח סרוחים׃ ף

⁸ נשבע אדני יהוה בנפשו נאם־יהוה אלהי צבאות מתאב אנכי את־גאון יעקב וארמנתיו שנאתי והסגרתי עיר ומלאה׃

⁹ והיה אם־יותרו עשרה אנשים בבית אחד ומתו׃

¹⁰ ונשאו דודו ומסרפו להוציא עצמים מן־הבית ואמר לאשר בירכתי הבית העוד עמך ואמר אפס ואמר הס כי לא להזכיר בשם יהוה׃

¹¹ כי־הנה יהוה מצוה והכה הבית הגדול רסיסים והבית הקטן בקעים׃

¹² הירצון בסלע סוסים אם־יחרוש בבקרים כי־הפכתם לראש משפט ופרי צדקה ללענה׃

¹³ השמחים ללא דבר האמרים הלוא בחזקנו לקחנו לנו קרנים׃

¹⁴ כי הנני מקים עליכם בית ישראל נאם־יהוה אלהי הצבאות גוי ולחצו אתכם מלבוא חמת עד־נחל הערבה׃ ס

⁹ He said to him, "Bring me a heifer three years old, a female goat three years old, a ram three years old, a turtledove, and a young pigeon."

¹⁰ He brought him all of these, and divided them in the middle, and laid each half opposite the other; but he didn't divide the birds.

¹¹ The birds of prey came down on the carcasses, and Abram drove them away.

¹² When the sun was going down, a deep sleep fell on Abram. Now terror and great darkness fell on him.