Bible

 

Shmuel B 16

Studie

   

1 ודוד עבר מעט מהראש והנה ציבא נער מפי־בשת לקראתו וצמד חמרים חבשים ועליהם מאתים לחם ומאה צמוקים ומאה קיץ ונבל יין׃

2 ויאמר המלך אל־ציבא מה־אלה לך ויאמר ציבא החמורים לבית־המלך לרכב [כ= ולהלחם] [ק= והלחם] והקיץ לאכול הנערים והיין לשתות היעף במדבר׃

3 ויאמר המלך ואיה בן־אדניך ויאמר ציבא אל־המלך הנה יושב בירושלם כי אמר היום ישיבו לי בית ישראל את ממלכות אבי׃

4 ויאמר המלך לצבא הנה לך כל אשר למפי־בשת ויאמר ציבא השתחויתי אמצא־חן בעיניך אדני המלך׃

5 ובא המלך דוד עד־בחורים והנה משם איש יוצא ממשפחת בית־שאול ושמו שמעי בן־גרא יצא יצוא ומקלל׃

6 ויסקל באבנים את־דוד ואת־כל־עבדי המלך דוד וכל־העם וכל־הגברים מימינו ומשמאלו׃

7 וכה־אמר שמעי בקללו צא צא איש הדמים ואיש הבליעל׃

8 השיב עליך יהוה כל דמי בית־שאול אשר מלכת [כ= תחתו] [ק= תחתיו] ויתן יהוה את־המלוכה ביד אבשלום בנך והנך ברעתך כי איש דמים אתה׃

9 ויאמר אבישי בן־צרויה אל־המלך למה יקלל הכלב המת הזה את־אדני המלך אעברה־נא ואסירה את־ראשו׃ ס

10 ויאמר המלך מה־לי ולכם בני צריה [כ= כי] [ק= כה] יקלל [כ= וכי] [ק= כי] יהוה אמר לו קלל את־דוד ומי יאמר מדוע עשיתה כן׃ ס

11 ויאמר דוד אל־אבישי ואל־כל־עבדיו הנה בני אשר־יצא ממעי מבקש את־נפשי ואף כי־עתה בן־הימיני הנחו לו ויקלל כי אמר־לו יהוה׃

12 אולי יראה יהוה [כ= בעוני] [ק= בעיני] והשיב יהוה לי טובה תחת קללתו היום הזה׃

13 וילך דוד ואנשיו בדרך ס ושמעי הלך בצלע ההר לעמתו הלוך ויקלל ויסקל באבנים לעמתו ועפר בעפר׃ ף

14 ויבא המלך וכל־העם אשר־אתו עיפים וינפש שם׃

15 ואבשלום וכל־העם איש ישראל באו ירושלם ואחיתפל אתו׃

16 ויהי כאשר־בא חושי הארכי רעה דוד אל־אבשלום ויאמר חושי אל־אבשלם יחי המלך יחי המלך׃

17 ויאמר אבשלום אל־חושי זה חסדך את־רעך למה לא־הלכת את־רעך׃

18 ויאמר חושי אל־אבשלם לא כי אשר בחר יהוה והעם הזה וכל־איש ישראל [כ= לא] [ק= לו] אהיה ואתו אשב׃

19 והשנית למי אני אעבד הלוא לפני בנו כאשר עבדתי לפני אביך כן אהיה לפניך׃ ף

20 ויאמר אבשלום אל־אחיתפל הבו לכם עצה מה־נעשה׃

21 ויאמר אחיתפל אל־אבשלם בוא אל־פלגשי אביך אשר הניח לשמור הבית ושמע כל־ישראל כי־נבאשת את־אביך וחזקו ידי כל־אשר אתך׃

22 ויטו לאבשלום האהל על־הגג ויבא אבשלום אל־פלגשי אביו לעיני כל־ישראל׃

23 ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל־[כ= זז] [ק= איש] בדבר האלהים כן כל־עצת אחיתפל גם־לדוד גם לאבשלם׃ ס

   

Komentář

 

Ten

  

In most places in the Word, "ten" represents "all," or in some cases "many" or "much." The Ten Commandments represent all the guidance we get from the Lord in life; the ten horns on the beast of Revelation represent all power of falsity; the ten virgins with lamps in Matthew 25 represent all people of the church.

Yet in other places, ten, or especially a "tenth," signifies representing remnants, or tiny scraps of goodness preserved for the future. These can be the remnants of a church -- a few good people that can be built up into a new church. Or they can be tiny subconscious memories of love and joy which the Lord stores in each of us in early childhood, feelings He can use later to draw us toward a life of goodness and affection.

These two meanings seem nearly opposite, but they're actually not. Love is whole and indivisible, so that the tiniest feeling buried inside someone contains all the elements of the love it can become. In a similar way, a remnant of a church that has preserved that church's knowledge has everything it needs to grow into a new church. In a sense, then, those remnants are indeed "all," they're just a version of "all" that is still in a state of potential.