¹ ויהי איש אחד מן־הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה בן־ירחם בן־אליהוא בן־תחו בן־צוף אפרתי׃

² ולו שתי נשים שם אחת חנה ושם השנית פננה ויהי לפננה ילדים ולחנה אין ילדים׃

³ ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבח ליהוה צבאות בשלה ושם שני בני־עלי חפני ופנחס כהנים ליהוה׃

⁴ ויהי היום ויזבח אלקנה ונתן לפננה אשתו ולכל־בניה ובנותיה מנות׃

⁵ ולחנה יתן מנה אחת אפים כי את־חנה אהב ויהוה סגר רחמה׃

⁶ וכעסתה צרתה גם־כעס בעבור הרעמה כי־סגר יהוה בעד רחמה׃

⁷ וכן יעשה שנה בשנה מדי עלתה בבית יהוה כן תכעסנה ותבכה ולא תאכל׃

⁸ ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים׃

⁹ ותקם חנה אחרי אכלה בשלה ואחרי שתה ועלי הכהן ישב על־הכסא על־מזוזת היכל יהוה׃

¹⁰ והיא מרת נפש ותתפלל על־יהוה ובכה תבכה׃

¹¹ ותדר נדר ותאמר יהוה צבאות אם־ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא־תשכח את־אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו ליהוה כל־ימי חייו ומורה לא־יעלה על־ראשו׃

¹² והיה כי הרבתה להתפלל לפני יהוה ועלי שמר את־פיה׃

¹³ וחנה היא מדברת על־לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכרה׃

¹⁴ ויאמר אליה עלי עד־מתי תשתכרין הסירי את־יינך מעליך׃

¹⁵ ותען חנה ותאמר לא אדני אשה קשת־רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי ואשפך את־נפשי לפני יהוה׃

¹⁶ אל־תתן את־אמתך לפני בת־בליעל כי־מרב שיחי וכעסי דברתי עד־הנה׃

¹⁷ ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את־שלתך אשר שאלת מעמו׃

¹⁸ ותאמר תמצא שפחתך חן בעיניך ותלך האשה לדרכה ותאכל ופניה לא־היו־לה עוד׃

¹⁹ וישכמו בבקר וישתחוו לפני יהוה וישבו ויבאו אל־ביתם הרמתה וידע אלקנה את־חנה אשתו ויזכרה יהוה׃

²⁰ ויהי לתקפות הימים ותהר חנה ותלד בן ותקרא את־שמו שמואל כי מיהוה שאלתיו׃

²¹ ויעל האיש אלקנה וכל־ביתו לזבח ליהוה את־זבח הימים ואת־נדרו׃

²² וחנה לא עלתה כי־אמרה לאישה עד יגמל הנער והבאתיו ונראה את־פני יהוה וישב שם עד־עולם׃

²³ ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך שבי עד־גמלך אתו אך יקם יהוה את־דברו ותשב האשה ותינק את־בנה עד־גמלה* אתו׃

²⁴ ותעלהו עמה כאשר גמלתו בפרים שלשה ואיפה אחת קמח ונבל יין ותבאהו בית־יהוה שלו והנער נער׃

²⁵ וישחטו את־הפר ויביאו את־הנער אל־עלי׃

²⁶ ותאמר בי אדני חי נפשך אדני אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל־יהוה׃

²⁷ אל־הנער הזה התפללתי ויתן יהוה לי את־שאלתי אשר שאלתי מעמו׃

²⁸ וגם אנכי השאלתהו ליהוה כל־הימים אשר היה הוא שאול ליהוה וישתחו שם ליהוה׃ ף

¹ ויברח דוד [כ= מנוות] [ק= מניות] ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה־עוני ומה־חטאתי לפני אביך כי מבקש את־נפשי׃

² ויאמר לו חלילה לא תמות הנה [כ= לו] [ק= לא]־[כ= עשה] [ק= יעשה] אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את־אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את־הדבר הזה אין זאת׃

³ וישבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי־מצאתי חן בעיניך ויאמר אל־ידע־זאת יהונתן פן־יעצב ואולם חי־יהוה וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות׃

⁴ ויאמר יהונתן אל־דוד מה־תאמר נפשך ואעשה־לך׃ ף

⁵ ויאמר דוד אל־יהונתן הנה־חדש מחר ואנכי ישב־אשב עם־המלך לאכול ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית׃

⁶ אם־פקד יפקדני אביך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית־לחם עירו כי זבח הימים שם לכל־המשפחה׃

⁷ אם־כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם־חרה יחרה לו דע כי־כלתה הרעה מעמו׃

⁸ ועשית חסד על־עבדך כי בברית יהוה הבאת את־עבדך עמך ואם־יש־בי עון המיתני אתה ועד־אביך למה־זה תביאני׃ ף

⁹ ויאמר יהונתן חלילה לך כי אם־ידע אדע כי־כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ולא אתה אגיד לך׃ ס

¹⁰ ויאמר דוד אל־יהונתן מי יגיד לי או מה־יענך אביך קשה׃ ס

¹¹ ויאמר יהונתן אל־דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה׃ ס

¹² ויאמר יהונתן אל־דוד יהוה אלהי ישראל כי־אחקר את־אבי כעת מחר השלשית והנה־טוב אל־דוד ולא־אז אשלח אליך וגליתי את־אזנך׃

¹³ כה־יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי־ייטב אל־אבי את־הרעה עליך וגליתי את־אזנך ושלחתיך והלכת לשלום ויהי יהוה עמך כאשר היה עם־אבי׃

¹⁴ ולא אם־עודני חי ולא־תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות׃

¹⁵ ולא־תכרת את־חסדך מעם ביתי עד־עולם ולא בהכרת יהוה את־איבי דוד איש מעל פני האדמה׃

¹⁶ ויכרת יהונתן עם־בית דוד ובקש יהוה מיד איבי דוד׃

¹⁷ ויוסף יהונתן להשביע את־דוד באהבתו אתו כי־אהבת נפשו אהבו׃ ס

¹⁸ ויאמר־לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך׃

¹⁹ ושלשת תרד מאד ובאת אל־המקום אשר־נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל׃

²⁰ ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח־לי למטרה׃

²¹ והנה אשלח את־הנער לך מצא את־החצים אם־אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה קחנו ובאה כי־שלום לך ואין דבר חי־יהוה׃

²² ואם־כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שלחך יהוה׃

²³ והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד־עולם׃ ס

²⁴ ויסתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך [כ= על] [ק= אל]־הלחם לאכול׃

²⁵ וישב המלך על־מושבו כפעם בפעם אל־מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד׃

²⁶ ולא־דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי־לא טהור׃ ס

²⁷ ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ס ויאמר שאול אל־יהונתן בנו מדוע לא־בא בן־ישי גם־תמול גם־היום אל־הלחם׃

²⁸ ויען יהונתן את־שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד־בית לחם׃

²⁹ ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה־לי אחי ועתה אם־מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את־אחי על־כן לא־בא אל־שלחן המלך׃ ס

³⁰ ויחר־אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן־נעות המרדות הלוא ידעתי כי־בחר אתה לבן־ישי לבשתך ולבשת ערות אמך׃

³¹ כי כל־הימים אשר בן־ישי חי על־האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי כי בן־מות הוא׃ ס

³² ויען יהונתן את־שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה׃

³³ ויטל שאול את־החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי־כלה היא מעם אביו להמית את־דוד׃ ס

³⁴ ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי־אף ולא־אכל ביום־החדש השני לחם כי נעצב אל־דוד כי הכלמו אביו׃ ס

³⁵ ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו׃

³⁶ ויאמר לנערו רץ מצא נא את־החצים אשר אנכי מורה הנער רץ והוא־ירה החצי להעברו׃

³⁷ ויבא הנער עד־מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה׃

³⁸ ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל־תעמד וילקט נער יהונתן את־[כ= החצי] [ק= החצים] ויבא אל־אדניו׃

³⁹ והנער לא־ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את־הדבר׃

⁴⁰ ויתן יהונתן את־כליו אל־הנער אשר־לו ויאמר לו לך הביא העיר׃

⁴¹ הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו איש את־רעהו ויבכו איש את־רעהו עד־דוד הגדיל׃

⁴² ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם יהוה לאמר יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד־עולם׃ ף