1
מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך טמאו את־היכל קדשך שמו את־ירושלם לעיים׃
2
נתנו את־נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו־ארץ׃
3
שפכו דםם כמים סביבות ירושלם ואין קובר׃
4
היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו׃
5
עד־מה יהוה תאנף לנצח תבער כמו־אש קנאתך׃
6
שפך חמתך אל־הגוים אשר לא־ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו׃
7
כי אכל את־יעקב ואת־נוהו השמו׃
8
אל־תזכר־לנו עונת ראשנים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד׃
9
עזרנו אלהי ישענו על־דבר כבוד־שמך והצילנו וכפר על־חטאתינו למען שמך׃
10
למה יאמרו הגוים איה אלהיהם יודע [כ= בגיים] [ק= בגוים] לעינינו נקמת דם־עבדיך השפוך׃
11
תבוא לפניך אנקת אסיר כגדל זרועך הותר בני תמותה׃
12
והשב לשכנינו שבעתים אל־חיקם חרפתם אשר חרפוך אדני׃
13
ואנחנו עמכ* וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדר ודר נספר תהלתך׃
