新基督教圣经研究

圣经文本

 

Bereshit第37章

学习

   

1 וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען׃

2 אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם׃

3 וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים׃

4 ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלם׃

5 ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוספו עוד שנא אתו׃

6 ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי׃

7 והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי׃

8 ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו ועל דבריו׃

9 ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי׃

10 ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה׃

11 ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר׃

12 וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם׃

13 ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני׃

14 ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה׃

15 וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש׃

16 ויאמר את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רעים׃

17 ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אמרים נלכה דתינה וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדתן׃

18 ויראו אתו מרחק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אתו להמיתו׃

19 ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא׃

20 ועתה לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הברות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה יהיו חלמתיו׃

21 וישמע ראובן ויצלהו מידם ויאמר לא נכנו נפש׃

22 ויאמר אלהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אתו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו למען הציל אתו מידם להשיבו אל אביו׃

23 ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו ויפשיטו את יוסף את כתנתו את כתנת הפסים אשר עליו׃

24 ויקחהו וישלכו אתו הברה והבור רק אין בו מים׃

25 וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה׃

26 ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו׃

27 לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו׃

28 ויעברו אנשים מדינים סחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ויביאו את יוסף מצרימה׃

29 וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו׃

30 וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא׃

31 ויקחו את כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם׃

32 וישלחו את כתנת הפסים ויביאו אל אביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר נא הכתנת בנך הוא אם לא׃

33 ויכירה ויאמר כתנת בני חיה רעה אכלתהו טרף טרף יוסף׃

34 ויקרע יעקב שמלתיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים׃

35 ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאלה ויבך אתו אביו׃

36 והמדנים מכרו אתו אל מצרים לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים׃

   

来自斯威登堡的著作

 

Arcana Coelestia#4700

学习本章节

  
/10837  
  

4700. 'And his father rebuked him and said to him, What is this dream that you have dreamed?' means indignation. This is clear from the meaning of 'rebuking' as being indignant, in particular on account of the declaration of the truth concerning the Lord's Divine Human - that declaration being meant by 'dreaming a dream', dealt with in 4682, 4693, 4695. 'Joseph's father and brothers' at this point are the Jewish religion, an offspring of ancient religion. The external ceremony of that Jewish religion was for the most part like that of the Ancient Church. There was however an internal dimension to external rituals in the case of those who belonged to the Ancient Church, but not in the case of those who belonged to the Jewish semblance of religion. For the Jews did not acknowledge the existence of anything internal; nor do they at the present day. But though they failed to acknowledge it, something internal did exist. External ceremony together with the internal side of it is called 'father' here, but external ceremony devoid of any such internal is called 'brothers'. This accounts for the phrases which follow, stating that 'his brothers envied him' and 'his father kept the matter [in mind]'. The first phrase means the aversion of those whose external ceremony is devoid of anything internal, the second means that truth nevertheless remained within their kind of religion.

[2] It is much the same with the Christian Church. Those of its members among whom external ceremony is devoid of anything internal eat the bread and drink the wine in the Holy Supper; but their thought goes no further than the idea that they should do this because it has been commanded and the Church has complied. Some of these people also believe that the bread and the wine are holy, yet not that the bread and wine contain what is holy because the bread corresponds to the holiness of love and charity in heaven and the wine to the holiness of charity and faith there, 3464, 3735. But those members of the Church among whom external worship is at the same time internal do not venerate the bread and wine but the Lord whom these represent, and from whom springs the holiness of love, charity, and faith. They are led to do this not by doctrine but by love, charity, and faith which have been assimilated by them into their life.

  
/10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org