圣经文本

 

Shemot第12章

学习

   

1 ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר׃

2 החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה׃

3 דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית׃

4 ואם ימעט הבית מהית משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על השה׃

5 שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו׃

6 והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים׃

7 ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזת ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אתו בהם׃

8 ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מררים יאכלהו׃

9 אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו׃

10 ולא תותירו ממנו עד בקר והנתר ממנו עד בקר באש תשרפו׃

11 וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא ליהוה׃

12 ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה׃

13 והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם ופסחתי עלכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים׃

14 והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג ליהוה לדרתיכם חקת עולם תחגהו׃

15 שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן עד יום השבעי׃

16 וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם׃

17 ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את היום הזה לדרתיכם חקת עולם׃

18 בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש בערב׃

19 שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי כל אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ׃

20 כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות׃

21 ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח׃

22 ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר׃

23 ועבר יהוה לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח יהוה על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף׃

24 ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם׃

25 והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן יהוה לכם כאשר דבר ושמרתם את העבדה הזאת׃

26 והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם׃

27 ואמרתם זבח פסח הוא ליהוה אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו׃

28 וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה יהוה את משה ואהרן כן עשו׃

29 ויהי בחצי הלילה ויהוה הכה כל בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה׃

30 ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת׃

31 ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את יהוה כדברכם׃

32 גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אתי׃

33 ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כלנו מתים׃

34 וישא העם את בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם על שכמם׃

35 ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת׃

36 ויהוה נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את מצרים׃

37 ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף׃

38 וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד׃

39 ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם׃

40 ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה׃

41 ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות יהוה מארץ מצרים׃

42 ליל שמרים הוא ליהוה להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה ליהוה שמרים לכל בני ישראל לדרתם׃

43 ויאמר יהוה אל משה ואהרן זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו׃

44 וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אתו אז יאכל בו׃

45 תושב ושכיר לא יאכל בו׃

46 בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו׃

47 כל עדת ישראל יעשו אתו׃

48 וכי יגור אתך גר ועשה פסח ליהוה המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל ערל לא יאכל בו׃

49 תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם׃

50 ויעשו כל בני ישראל כאשר צוה יהוה את משה ואת אהרן כן עשו׃

51 ויהי בעצם היום הזה הוציא יהוה את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם׃

   

来自斯威登堡的著作

 

Apocalypse Revealed#657

学习本章节

  
/962  
  

657. Seven angels having the seven last plagues. This symbolizes the evils and falsities that exist in the church in its last state exposed in their entirety by the Lord.

Seven angels symbolize the whole of heaven. However, because heaven is heaven owing not to the angels' own inherent qualities, but to the Lord, therefore the seven angels symbolize the Lord. Moreover, only the Lord can expose the evils and falsities that are present in the church. That angels symbolize heaven, and in the highest sense the Lord, may be seen in nos. 5, 258, 344, 465, 644, 647, 648 above.

Plagues symbolize evils and falsities - evils that are matters of love, and falsities that are matters of faith. For these are what are described in the following chapter, symbolized by the foul and noxious sore; by the blood as though of someone dead, causing every living creature to die; by the blood into which the waters of the rivers and springs were turned; by the heat of the fire that scorched people; by the unclean spirits looking like frogs, which were demons; and by the great hail.

The evils and falsities symbolized by all of these are the plagues here. Last plagues symbolize evils and falsities in the church's last state. Seven means, symbolically, all (nos. 10, 390). However, because the evils symbolized by the plagues in the following chapter are not all evils in particular, but all evils in general, seven here symbolically means all universally; for a universal entity embraces all of its constituents in particular.

It is apparent from this that John's seeing seven angels having the seven last plagues means symbolically that the evils and falsities that exist in the church and their character in its last state were exposed in their entirety by the Lord.

[2] That plagues symbolize spiritual plagues, which afflict people with respect to their souls and destroy them, and that these plagues or afflictions are evils and falsities, can be seen from the following passages:

From the sole of the foot even to the head, there is no soundness..., but a fresh wound not lanced; neither has it been bound up or softened... (Isaiah 1:6)

(Jehovah) is striking the peoples wrathfully with an incurable plague... (Isaiah 14:6)

(Jehovah,) remove Your plague from me; I am consumed by the blow of Your hand. (Psalms 39:10)

Your fracture is beyond hope...; for I have struck you with the affliction of an enemy... for the multitude of your iniquities; your sins have become many... But I will... heal you of your afflictions... (Jeremiah 30:12, 14, 17)

If you do not carefully keep all the words of (the Law)..., Jehovah will bring upon you... extraordinary plagues - great and prolonged plagues - (and) every plague... which is not written in this book of the Law... until you are destroyed. (Deuteronomy 28:58-59, 61)

No evil shall befall you, nor shall any plague come near your tent. (Psalms 91:10)

Edom shall become a desolation. Everyone who goes by... will hiss at all its plagues. (Jeremiah 49:17)

...she shall be a desolation. Everyone who passes by Babylon shall be dumbfounded, and hiss over all her plagues. (Jeremiah 50:13)

...plagues will come (upon Babylon) in one day... (Revelation 18:8)

(The two witnesses will) strike the earth with every plague... (Revelation 11:6)

The plagues in Egypt, which were in part like the plagues described in the following chapter, symbolized nothing else but evils and falsities. You may find the plagues in Egypt enumerated in no. 503 1 above. They are also called plagues in Exodus 9:14; 11:1.

It is apparent from this that plagues and afflictions mean, symbolically, nothing other than spiritual plagues and afflictions, which afflict people with respect to their souls and destroy them. So also in Isaiah 30:26; Zechariah 14:12, 15; Psalms 38:5, 11; Revelation 9:20; 16:21; Exodus 12:13; 30:12; Numbers 11:33; Luke 7:21; and elsewhere.

脚注:

1. No. 503:4.

  
/962  
  

Many thanks to the General Church of the New Jerusalem, and to Rev. N.B. Rogers, translator, for the permission to use this translation.