圣经文本

 

Bereshit第5章

学习

   

1 זֶה סֵפֶר תֹּולְדֹת אָדָם בְּיֹום בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתֹו׃

2 זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת־שְׁםָם אָדָם בְּיֹום הִבָּרְאָם׃ ס

3 וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיֹּולֶד בִּדְמוּתֹו כְּצַלְמֹו וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמֹו שֵׁת׃

4 וַיִּהְיוּ יְמֵי־אָדָם אַחֲרֵי הֹולִידֹו אֶת־שֵׁת שְׁמֹנֶה מֵאֹת שָׁנָה וַיֹּולֶד בָּנִים וּבָנֹות׃

5 וַיִּהְיוּ כָּל־יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר־חַי תְּשַׁע מֵאֹות שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיָּמֹת׃ ס

6 וַיְחִי־שֵׁת חָמֵשׁ שָׁנִים וּמְאַת שָׁנָה וַיֹּולֶד אֶת־אֱנֹושׁ׃

7 וַיְחִי־שֵׁת אַחֲרֵי הֹולִידֹו אֶת־אֱנֹושׁ שֶׁבַע שָׁנִים וּשְׁמֹנֶה מֵאֹות שָׁנָה וַיֹּולֶד בָּנִים וּבָנֹות׃

8 וַיִּהְיוּ כָּל־יְמֵי־שֵׁת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאֹות שָׁנָה וַיָּמֹת׃ ס

9 וַיְחִי אֱנֹושׁ תִּשְׁעִים שָׁנָה וַיֹּולֶד אֶת־קֵיןָן׃

10 וַיְחִי אֱנֹושׁ אַחֲרֵי הֹולִידֹו אֶת־קֵיןָן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאֹות שָׁנָה וַיֹּולֶד בָּנִים וּבָנֹות׃

11 וַיִּהְיוּ כָּל־יְמֵי אֱנֹושׁ חָמֵשׁ שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאֹות שָׁנָה וַיָּמֹת׃ ס

12 וַיְחִי קֵיןָן שִׁבְעִים שָׁנָה וַיֹּולֶד אֶת־מַהֲלַלְאֵל׃

13 וַיְחִי קֵיןָן אַחֲרֵי הֹולִידֹו אֶת־מַהֲלַלְאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאֹות שָׁנָה וַיֹּולֶד בָּנִים וּבָנֹות׃

14 וַיִּהְיוּ כָּל־יְמֵי קֵיןָן עֶשֶׂר שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאֹות שָׁנָה וַיָּמֹת׃ ס

15 וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיֹּולֶד אֶת־יָרֶד׃

16 וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל אַחֲרֵי הֹולִידֹו אֶת־יֶרֶד שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאֹות שָׁנָה וַיֹּולֶד בָּנִים וּבָנֹות׃

17 וַיִּהְיוּ כָּל־יְמֵי מַהֲלַלְאֵל חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאֹות שָׁנָה וַיָּמֹת׃ ס

18 וַיְחִי־יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיֹּולֶד אֶת־חֲנֹוךְ׃

19 וַיְחִי־יֶרֶד אַחֲרֵי הֹולִידֹו אֶת־חֲנֹוךְ שְׁמֹנֶה מֵאֹות שָׁנָה וַיֹּולֶד בָּנִים וּבָנֹות׃

20 וַיִּהְיוּ כָּל־יְמֵי־יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאֹות שָׁנָה וַיָּמֹת׃ ף

21 וַיְחִי חֲנֹוךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיֹּולֶד אֶת־מְתוּשָׁלַח׃

22 וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנֹוךְ אֶת־הָאֱלֹהִים אַחֲרֵי הֹולִידֹו אֶת־מְתוּשֶׁלַח שְׁלֹשׁ מֵאֹות שָׁנָה וַיֹּולֶד בָּנִים וּבָנֹות׃

23 וַיְהִי כָּל־יְמֵי חֲנֹוךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלֹשׁ מֵאֹות שָׁנָה׃

24 וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנֹוךְ אֶת־הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי־לָקַח אֹתֹו אֱלֹהִים׃ ף

25 וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח שֶׁבַע וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיֹּולֶד אֶת־לָמֶךְ׃

26 וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח אַחֲרֵי הֹולִידֹו אֶת־לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹונִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאֹות שָׁנָה וַיֹּולֶד בָּנִים וּבָנֹות׃

27 וַיִּהְיוּ כָּל־יְמֵי מְתוּשֶׁלַח תֵּשַׁע וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאֹות שָׁנָה וַיָּמֹת׃ ף

28 וַיְחִי־לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיֹּולֶד בֵּן׃

29 וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמֹו נֹחַ לֵאמֹר זֶה* יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבֹון יָדֵינוּ מִן־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה׃

30 וַיְחִי־לֶמֶךְ אַחֲרֵי הֹולִידֹו אֶת־נֹחַ חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וַחֲמֵשׁ מֵאֹת שָׁנָה וַיֹּולֶד בָּנִים וּבָנֹות׃

31 וַיְהִי כָּל־יְמֵי־לֶמֶךְ שֶׁבַע וְשִׁבְעִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאֹות שָׁנָה וַיָּמֹת׃ ס

32 וַיְהִי־נֹחַ בֶּן־חֲמֵשׁ מֵאֹות שָׁנָה וַיֹּולֶד נֹחַ אֶת־שֵׁם אֶת־חָם וְאֶת־יָפֶת׃

   

来自斯威登堡的著作

 

Arcana Coelestia#608

学习本章节

  
/10837  
  

608. When internal breathing came to an end, external breathing practically the same as that today gradually took its place. And with external breathing came vocal speech or articulated sounds, which encapsulated the ideas comprising thought. In this way man's state was changed completely, and he became such as to be incapable any longer of possessing perception of that kind. Instead of perception he had a different kind of dictate, which may be called conscience, for though similar to conscience, it was in fact something half-way between perception and conscience as some people know it today. And once such an encapsulation of the ideas comprising thought had taken place, that is to say, within vocal speech, people could not be taught any longer by way of the internal man, as the most ancient people had been, but by way of the external. Consequently the revelations that the Most Ancient Church received were succeeded by matters of doctrine which had first of all to be apprehended by the external senses. These would produce material ideas in the memory, from which the ideas comprising thought were formed, such ideas being the means by which they were taught. Consequently the mental constitution of this Church was altogether different from that of the Most Ancient Church which it succeeded. And unless the Lord had brought the human race into that mental disposition or condition nobody at all could possibly have been saved.

  
/10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.