圣经文本

 

Bereshit第12章

学习

   

1 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־אַבְרָם לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמֹּולַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ׃

2 וְאֶעֶשְׂךָ לְגֹוי גָּדֹול וַאֲבָרֶךְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה׃

3 וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה׃

4 וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה וַיֵּלֶךְ אִתֹּו לֹוט וְאַבְרָם בֶּן־חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתֹו מֵחָרָן׃

5 וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת־שָׂרַי אִשְׁתֹּו וְאֶת־לֹוט בֶּן־אָחִיו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן׃

6 וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקֹום שְׁכֶם עַד אֵלֹון מֹורֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ׃

7 וַיֵּרָא יְהוָה אֶל־אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו׃

8 וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית־אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה* בֵּית־אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן־שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה׃

9 וַיִּסַּע אַבְרָם הָלֹוךְ וְנָסֹועַ הַנֶּגְבָּה׃ ף

10 וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי־כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ׃

11 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבֹוא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל־שָׂרַי אִשְׁתֹּו הִנֵּה־נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת־מַרְאֶה אָתְּ׃

12 וְהָיָה כִּי־יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתֹּו זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ׃

13 אִמְרִי־נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב־לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ׃

14 וַיְהִי כְּבֹוא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת־הָאִשָּׁה כִּי־יָפָה הִוא מְאֹד׃

15 וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל־פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה׃

16 וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ וַיְהִי־לֹו צֹאן־וּבָקָר וַחֲמֹרִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים׃

17 וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת־פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת־בֵּיתֹו עַל־דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם׃

18 וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה־זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא־הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא׃

19 לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ׃

20 וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתֹו וְאֶת־אִשְׁתֹּו וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֹו׃

   

来自斯威登堡的著作

 

Arcana Coelestia#1493

学习本章节

  
/10837  
  

1493. That she was thy wife. That this signifies that He ought to have no other truth than that which was to be conjoined with what is celestial, is evident from the signification of a “wife,” as being the truth that was to be conjoined with what is celestial (concerning which above, at verse 12). There is here described the order in which the Lord advanced to intelligence, and thus to wisdom; so that, as He was wisdom itself as to His Divine Essence, so He should become wisdom itself as to His Human Essence.

  
/10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.