1
והיה באחרית הימים יהיה הר בית־יהוה נכון בראש ההרים ונשא הוא מגבעות ונהרו עליו עמים׃*
2
והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל־הר־יהוה ואל־בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא* תורה ודבר־יהוה מירושלם׃
3
ושפט בין עמים רבים והוכיח לגוים עצמים עד־רחוק וכתתו חרבתיהם לאתים וחניתתיהם למזמרות לא־ישאו גוי אל־גוי חרב ולא־ילמדון עוד מלחמה׃
4
וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כי־פי יהוה צבאות דבר׃
5
כי כל־העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם־יהוה אלהינו לעולם ועד׃ ף
6
ביום ההוא נאם־יהוה אספה הצלעה והנדחה אקבצה ואשר הרעתי׃
7
ושמתי את־הצלעה לשארית והנהלאה לגוי עצום ומלך יהוה עליהם בהר ציון מעתה ועד־עולם׃ ף
8
ואתה מגדל־עדר עפל בת־ציון עדיך תאתה ובאה הממשלה הראשנה ממלכת לבת־ירושלם׃
9
עתה למה תריעי רע המלך אין־בך אם־יועצך אבד כי־החזיקך חיל כיולדה׃
10
חולי וגחי בת־ציון כיולדה כי־עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ובאת עד־בבל שם תנצלי שם יגאלך יהוה מכף איביך׃
11
ועתה נאספו עליך גוים רבים האמרים תחנף ותחז בציון עינינו׃
12
והמה לא ידעו מחשבות יהוה ולא הבינו עצתו כי קבצם כעמיר גרנה׃
13
קומי ודושי בת־ציון כי־קרנך אשים ברזל ופרסתיך אשים נחושה והדקות עמים רבים והחרמתי ליהוה בצעם וחילם לאדון כל־הארץ׃
14
עתה תתגדדי בת־גדוד מצור שם עלינו בשבט יכו על־הלחי את שפט ישראל׃ ס
