1
ויצו את־אשר על־ביתו לאמר מלא את־אמתחת האנשים אכל כאשר יוכלון שאת ושים כסף־איש בפי אמתחתו׃
2
ואת־גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן ואת כסף שברו ויעש כדבר יוסף אשר דבר׃
3
הבקר אור והאנשים שלחו המה וחמריהם׃
4
הם יצאו את־העיר לא הרחיקו ויוסף אמר לאשר על־ביתו קום רדף אחרי האנשים והשגתם ואמרת אלהם למה שלמתם רעה תחת טובה׃
5
הלוא זה אשר ישתה אדני בו והוא נחש ינחש בו הרעתם אשר עשיתם׃
6
וישגם וידבר אלהם את־הדברים האלה׃
7
ויאמרו אליו למה ידבר אדני כדברים האלה חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה׃
8
הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחתינו השיבנו אליך מארץ כנען ואיך נגנב מבית אדניך כסף או זהב׃
9
אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם־אנחנו נהיה לאדני לעבדים׃
10
ויאמר גם־עתה כדבריכם כן־הוא אשר ימצא אתו יהיה־לי עבד ואתם תהיו נקים׃
11
וימהרו ויורדו איש את־אמתחתו ארצה ויפתחו איש אמתחתו׃
12
ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא הגביע באמתחת בנימן׃
13
ויקרעו שמלתם ויעמס איש על־חמרו וישבו העירה׃
14
ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף והוא עודנו שם ויפלו לפניו ארצה׃
15
ויאמר להם יוסף מה־המעשה הזה אשר עשיתם הלוא ידעתם כי־נחש ינחש איש אשר כמני׃
16
ויאמר יהודה מה־נאמר לאדני מה־נדבר ומה־נצטדק האלהים מצא את־עון עבדיך הננו עבדים לאדני גם־אנחנו גם אשר־נמצא הגביע בידו׃
17
ויאמר חלילה לי מעשות זאת האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה־לי עבד ואתם עלו לשלום אל־אביכם׃ ף
18
ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר־נא עבדך דבר באזני אדני ואל־יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה׃
19
אדני שאל את־עבדיו לאמר היש־לכם אב או־אח׃
20
ונאמר אל־אדני יש־לנו אב זקן וילד זקנים קטן ואחיו מת ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו׃
21
ותאמר אל־עבדיך הורדהו אלי ואשימה עיני עליו׃
22
ונאמר אל־אדני לא־יוכל הנער לעזב את־אביו ועזב את־אביו ומת׃
23
ותאמר אל־עבדיך אם־לא ירד אחיכם הקטן אתכם לא תספון לראות פני׃
24
ויהי כי עלינו אל־עבדך אבי ונגד־לו את דברי אדני׃
25
ויאמר אבינו שבו שברו־לנו מעט־אכל׃
26
ונאמר לא נוכל לרדת אם־יש אחינו הקטן אתנו וירדנו כי־לא נוכל לראות פני האיש ואחינו הקטן איננו אתנו׃
27
ויאמר עבדך אבי אלינו אתם ידעתם כי שנים ילדה־לי אשתי׃
28
ויצא האחד מאתי ואמר אך טרף טרף ולא ראיתיו עד־הנה׃
29
ולקחתם גם־את־זה מעם פני וקרהו אסון והורדתם את־שיבתי ברעה שאלה׃
30
ועתה כבאי אל־עבדך אבי והנער איננו אתנו ונפשו קשורה בנפשו׃
31
והיה כראותו כי־אין הנער ומת והורידו עבדיך את־שיבת עבדך אבינו ביגון שאלה׃
32
כי עבדך ערב את־הנער מעם אבי לאמר אם־לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל־הימים׃
33
ועתה ישב־נא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעל עם־אחיו׃
34
כי־איך אעלה אל־אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את־אבי׃
