新基督教圣经研究

圣经文本

 

Bereshit第2章

学习

   

1 ויכלו השמים והארץ וכל־צבאם׃

2 ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל־מלאכתו אשר עשה׃

3 ויברך אלהים את־יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל־מלאכתו אשר־ברא אלהים לעשות׃ ף

4 אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים׃

5 וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל־עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על־הארץ ואדם אין לעבד את־האדמה׃

6 ואד יעלה מן־הארץ והשקה את־כל־פני־האדמה׃

7 וייצר יהוה אלהים את־האדם עפר מן־האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה׃

8 ויטע יהוה אלהים גן־בעדן מקדם וישם שם את־האדם אשר יצר׃

9 ויצמח יהוה אלהים מן־האדמה כל־עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע׃

10 ונהר יצא מעדן להשקות את־הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים׃

11 שם האחד פישון הוא הסבב את כל־ארץ החוילה אשר־שם הזהב׃

12 וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם׃

13 ושם־הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל־ארץ כוש׃

14 ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת׃

15 ויקח יהוה אלהים את־האדם וינחהו בגן־עדן לעבדה ולשמרה׃

16 ויצו יהוה אלהים על־האדם לאמר מכל עץ־הגן אכל תאכל׃

17 ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות׃

18 ויאמר יהוה אלהים לא־טוב היות האדם לבדו אעשה־לו עזר כנגדו׃

19 ויצר יהוה אלהים מן־האדמה כל־חית השדה ואת כל־עוף השמים ויבא אל־האדם לראות מה־יקרא־לו וכל אשר יקרא־לו האדם נפש חיה הוא שמו׃

20 ויקרא האדם שמות לכל־הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא־מצא עזר כנגדו׃

21 ויפל יהוה אלהים תרדמה על־האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה׃

22 ויבן יהוה אלהים את־הצלע אשר־לקח מן־האדם לאשה ויבאה אל־האדם׃

23 ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה־זאת׃

24 על־כן יעזב־איש את־אביו ואת־אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד׃

25 ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו׃

   

来自斯威登堡的著作

 

Arcana Coelestia#141

学习本章节

  
/10837  
  

141. Countless things can be said about the proprium - about what the proprium is like in the case of the bodily-minded and worldly man, what it is like in the case of the spiritual man, and what in the case of the celestial man. With the bodily-minded and worldly man the proprium is his all. He is unaware of anything else but the proprium. And, as has been stated, if he were to lose his proprium he would think that he was dying. With the spiritual man the proprium takes on a similar appearance, for although he knows that the Lord is the life of all, and that He confers wisdom and intelligence, and consequently the ability to think and to act, it is more a matter of something he says and not so much something he believes. The celestial man however acknowledges that the Lord is the life of all, who confers the ability to think and act, because he perceives that this is so. Nor does he ever desire the proprium. Nevertheless even though he does not desire it the Lord grants him a proprium which is joined to him with a complete perception of what is good and true, and with complete happiness. Angels possess a proprium such as this, and at the same time utmost peace and tranquillity, for their proprium has within it things that are the Lord's, who is governing their proprium, that is, governing them by means of their proprium. This proprium is utterly heavenly, whereas the proprium of the bodily-minded man is hellish. But more about the proprium further on.

  
/10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org