¹ אחר הדברים האלה היה דבר־יהוה אל־אברם במחזה לאמר אל־תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד׃

² ויאמר אברם אדני יהוה מה־תתן־לי ואנכי הולך ערירי ובן־משק ביתי הוא דמשק אליעזר׃

³ ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע והנה בן־ביתי יורש אתי׃

⁴ והנה דבר־יהוה אליו לאמר לא יירשך זה כי־אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך׃

⁵ ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט־נא השמימה וספר הכוכבים אם־תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך׃

⁶ והאמן ביהוה ויחשבה לו צדקה׃

⁷ ויאמר אליו אני יהוה אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את־הארץ הזאת לרשתה׃

⁸ ויאמר אדני יהוה במה אדע כי אירשנה׃

⁹ ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל׃

¹⁰ ויקח־לו את־כל־אלה ויבתר אתם בתוך ויתן איש־בתרו לקראת רעהו ואת־הצפר לא בתר׃

¹¹ וירד העיט על־הפגרים וישב אתם אברם׃

¹² ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על־אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו׃

¹³ ויאמר לאברם ידע תדע כי־גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה׃

¹⁴ וגם את־הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי־כן יצאו ברכש גדול׃

¹⁵ ואתה תבוא אל־אבתיך בשלום תקבר בשיבה טובה׃

¹⁶ ודור רביעי ישובו הנה כי לא־שלם עון האמרי עד־הנה׃

¹⁷ ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה׃

¹⁸ ביום ההוא כרת יהוה את־אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את־הארץ הזאת מנהר מצרים עד־הנהר הגדל נהר־פרת׃

¹⁹ את־הקיני ואת־הקנזי ואת הקדמני׃

²⁰ ואת־החתי ואת־הפרזי ואת־הרפאים׃

²¹ ואת־האמרי ואת־הכנעני ואת־הגרגשי ואת־היבוסי׃ ס

¹ "My soul is weary of my life. I will give free course to my complaint. I will speak in the bitterness of my soul.

² I will tell God, 'Do not condemn me. Show me why you contend with me.

³ Is it good to you that you should oppress, that you should despise the work of your hands, and smile on the counsel of the wicked?

⁴ Do you have eyes of flesh? Or do you see as man sees?

⁵ Are your days as the days of mortals, or your years as man's years,

⁶ that you inquire after my iniquity, and search after my sin?

⁷ Although you know that I am not wicked, there is no one who can deliver out of your hand.

⁸ "'Your hands have framed me and fashioned me altogether, yet you destroy me.

⁹ Remember, I beg you, that you have fashioned me as clay. Will you bring me into dust again?

¹⁰ Haven't you poured me out like milk, and curdled me like cheese?

¹¹ You have clothed me with skin and flesh, and knit me together with bones and sinews.

¹² You have granted me life and loving kindness. Your visitation has preserved my spirit.

¹³ Yet you hid these things in your heart. I know that this is with you:

¹⁴ if I sin, then you mark me. You will not acquit me from my iniquity.

¹⁵ If I am wicked, woe to me. If I am righteous, I still shall not lift up my head, being filled with disgrace, and conscious of my affliction.

¹⁶ If my head is held high, you hunt me like a lion. Again you show yourself powerful to me.

¹⁷ You renew your witnesses against me, and increase your indignation on me. Changes and warfare are with me.

¹⁸ "'Why, then, have you brought me forth out of the womb? I wish I had given up the spirit, and no eye had seen me.

¹⁹ I should have been as though I had not been. I should have been carried from the womb to the grave.

²⁰ Aren't my days few? Cease then. Leave me alone, that I may find a little comfort,

²¹ before I go where I shall not return from, to the land of darkness and of the shadow of death;

²² the land dark as midnight, of the shadow of death, without any order, where the light is as midnight.'"