新基督教圣经研究

圣经文本

 

Yechezchial第16章

学习

   

1 ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

2 בן־אדם הודע את־ירושלם את־תועבתיה׃

3 ואמרת כה־אמר אדני יהוה לירושלם מכרתיך ומלדתיך מארץ הכנעני אביך האמרי ואמך חתית׃

4 ומולדותיך ביום הולדת אתך לא־כרת שרך ובמים לא־רחצת למשעי והמלח לא המלחת והחתל לא חתלת׃

5 לא־חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך ותשלכי אל־פני השדה בגעל נפשך ביום הלדת אתך׃

6 ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי׃

7 רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכנו ושערך צמח ואת ערם ועריה׃

8 ואעבר עליך ואראך והנה עתך עת דדים ואפרש כנפי עליך ואכסה ערותך ואשבע לך ואבוא בברית אתך נאם אדני יהוה ותהיי לי׃

9 וארחצך במים ואשטף דמיך מעליך ואסךך בשמן׃

10 ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך משי׃

11 ואעדך עדי ואתנה צמידים על־ידיך ורביד על־גרונך׃

12 ואתן נזם על־אפך ועגילים על־אזניך ועטרת תפארת בראשך׃

13 ותעדי זהב וכסף ומלבושך [כ= ששי] [ק= שש] ומשי ורקמה סלת ודבש ושמן [כ= אכלתי] [ק= אכלת] ותיפי במאד מאד ותצלחי למלוכה׃

14 ויצא לך שם בגוים ביפיך כי כליל הוא בהדרי אשר־שמתי עליך נאם אדני יהוה׃

15 ותבטחי ביפיך ותזני על־שמך ותשפכי את־תזנותיך על־כל־עובר לו־יהי׃

16 ותקחי מבגדיך ותעשי־לך במות טלאות ותזני עליהם לא באות ולא יהיה׃

17 ותקחי כלי תפארתך מזהבי ומכספי אשר נתתי לך ותעשי־לך צלמי זכר ותזני־בם׃

18 ותקחי את־בגדי רקמתך ותכסים ושמני וקטרתי [כ= נתתי] [ק= נתת] לפניהם׃

19 ולחמי אשר־נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחח ויהי נאם אדני יהוה׃

20 ותקחי את־בניך ואת־בנותיך אשר ילדת לי ותזבחים להם לאכול המעט [כ= מתזנתך] [ק= מתזנותיך]׃

21 ותשחטי את־בני ותתנים בהעביר אותם להם׃

22 ואת כל־תועבתיך ותזנתיך לא [כ= זכרתי] [ק= זכרת] את־ימי נעוריך בהיותך ערם ועריה מתבוססת בדמך היית׃

23 ויהי אחרי כל־רעתך אוי אוי לך נאם אדני יהוה׃

24 ותבני־לך גב ותעשי־לך רמה בכל־רחוב׃

25 אל־כל־ראש דרך בנית רמתך ותתעבי את־יפיך ותפשקי את־רגליך לכל־עובר ותרבי את־[כ= תזנתך] [ק= תזנותיך]׃

26 ותזני אל־בני־מצרים שכניך גדלי בשר ותרבי את־תזנתך להכעיסני׃

27 והנה נטיתי ידי עליך ואגרע חקך ואתנך בנפש שנאותיך בנות פלשתים הנכלמות מדרךך זמה׃

28 ותזני אל־בני אשור מבלתי שבעתך ותזנים וגם לא שבעת׃

29 ותרבי את־תזנותך אל־ארץ כנען כשדימה וגם־בזאת לא שבעת׃

30 מה אמלה לבתך נאם אדני יהוה בעשותך את־כל־אלה מעשה אשה־זונה שלטת׃

31 בבנותיך גבך בראש כל־דרך ורמתך [כ= עשיתי] [ק= עשית] בכל־רחוב ולא־[כ= הייתי] [ק= היית] כזונה לקלס אתןן׃

32 האשה המנאפת תחת אישה תקח את־זרים׃

33 לכל־זנות יתנו־נדה ואת נתת את־נדניך לכל־מאהביך ותשחדי אותם לבוא אליך מסביב בתזנותיך׃

34 ויהי־בך הפך מן־הנשים בתזנותיך ואחריך לא זונה ובתתך אתןן ואתןן לא נתן־לך ותהי להפך׃

35 לכן זונה שמעי דבר־יהוה׃ ף

36 כה־אמר אדני יהוה יען השפך נחשתך ותגלה ערותך בתזנותיך על־מאהביך ועל כל־גלולי תועבותיך וכדמי בניך אשר נתת להם׃

37 לכן הנני מקבץ את־כל־מאהביך אשר ערבת עליהם ואת כל־אשר אהבת על כל־אשר שנאת וקבצתי אתם עליך מסביב וגליתי ערותך אלהם וראו את־כל־ערותך׃

38 ושפטתיך משפטי נאפות ושפכת דם ונתתיך דם חמה וקנאה׃

39 ונתתי אותך בידם והרסו גבך ונתצו רמתיך והפשיטו אותך בגדיך ולקחו כלי תפארתך והניחוך עירם ועריה׃

40 והעלו עליך קהל ורגמו אותך באבן ובתקוך בחרבותם׃

41 ושרפו בתיך באש ועשו־בך שפטים לעיני נשים רבות והשבתיך מזונה וגם־אתןן לא תתני־עוד׃

42 והנחתי חמתי בך וסרה קנאתי ממך ושקטתי ולא אכעס עוד׃

43 יען אשר לא־[כ= זכרתי] [ק= זכרת] את־ימי נעוריך ותרגזי־לי בכל־אלה וגם־אני הא דרךך בראש נתתי נאם אדני יהוה ולא [כ= עשיתי] [ק= עשית] את־הזמה על כל־תועבתיך׃

44 הנה כל־המשל עליך ימשל לאמר כאמה בתה׃

45 בת־אמך את געלת אישה ובניה ואחות אחותך את אשר געלו אנשיהן ובניהן אמכן חתית ואביכן אמרי׃

46 ואחותך הגדולה שמרון היא ובנותיה היושבת על־שמאולך ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך סדם ובנותיה׃

47 ולא בדרכיהן הלכת ובתועבותיהן [כ= עשיתי] [ק= עשית] כמעט קט ותשחתי מהן בכל־דרכיך׃

48 חי־אני נאם אדני יהוה אם־עשתה סדם אחותך היא ובנותיה כאשר עשית את ובנותיך׃

49 הנה־זה היה עון סדם אחותך גאון שבעת־לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד־עני ואביון לא החזיקה׃

50 ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני ואסיר אתהן כאשר ראיתי׃ ס

51 ושמרון כחצי חטאתיך לא חטאה ותרבי את־תועבותיך מהנה ותצדקי את־[כ= אחותך] [ק= אחותיך] בכל־תועבותיך אשר [כ= עשיתי] [ק= עשית]׃

52 גם־את שאי כלמתך אשר פללת לאחותך בחטאתיך אשר־התעבת מהן תצדקנה ממך וגם־את בושי ושאי כלמתך בצדקתך אחיותך׃

53 ושבתי את־שביתהן את־[כ= שבית] [ק= שבות] סדם ובנותיה ואת־[כ= שבית] [ק= שבות] שמרון ובנותיה [כ= ושבית] [ק= ושבות] שביתיך בתוכהנה׃

54 למען תשאי כלמתך ונכלמת מכל אשר עשית בנחמך אתן׃

55 ואחותיך סדם ובנותיה תשבן לקדמתן ושמרון ובנותיה תשבן לקדמתן ואת ובנותיך תשבינה לקדמתכן׃

56 ולוא היתה סדם אחותך לשמועה בפיך ביום גאוניך׃

57 בטרם תגלה רעתך כמו עת חרפת בנות־ארם וכל־סביבותיה בנות פלשתים השאטות אותך מסביב׃

58 את־זמתך ואת־תועבותיך את נשאתים נאם יהוה׃ ס

59 כי כה אמר אדני יהוה [כ= ועשית] [ק= ועשיתי] אותך כאשר עשית אשר־בזית אלה להפר ברית׃

60 וזכרתי אני את־בריתי אותך בימי נעוריך והקמותי לך ברית עולם׃

61 וזכרת את־דרכיך ונכלמת בקחתך את־אחותיך הגדלות ממך אל־הקטנות ממך ונתתי אתהן לך לבנות ולא מבריתך׃

62 והקימותי אני את־בריתי אתך וידעת כי־אני יהוה׃

63 למען תזכרי ובשת ולא יהיה־לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי־לך לכל־אשר עשית נאם אדני יהוה׃ ס

   

来自斯威登堡的著作

 

Arcana Coelestia#1857

学习本章节

  
/10837  
  

1857. 'For the iniquity of the Amorites has not yet come to a close' means the final period when there is no longer any good. This is clear from the meaning of 'the Amorite', and also from the meaning of 'a close'. 'Amorite' in the Word means evil in general, the reason being that the land of Canaan is called 'the land of the Amorites', as is clear in Ezekiel 16:3-4, and Amos 2:9-10. Here therefore 'the Amorite' means all the nations of the land of Canaan, by whom were meant, as stated already, evils and falsities specifically. Consequently 'the Amorite' means all evils in general. 'The close' means that final period when there is no good any longer.

[2] But what is meant in the internal sense by the statement that 'the iniquity of the Amorites has not yet come to a close' is an arcanum. The experience of the evil in the next life is that they are not punished until their evils have reached their peak; this applies to evils both in general and in particular. Indeed the balance of everything in the next life is such that evil punishes itself, that is, those who are evil run into the punishment of their evil, but only when this evil has reached its peak. Every evil has its own limits - varying from one individual to another - beyond which it is not allowed to go. When one who is evil goes beyond it he meets head on with punishment. This is so in every particular case.

[3] The same applies in general, in that those who are evil thrust themselves down into hell, not instantaneously but gradually. This has its origin in the universal law of order established by the Lord that the Lord never sends anyone down into hell but that evil itself, or the person himself who is evil, thrusts himself down, doing so gradually, until evil has reached its close and no trace of good is any longer apparent. As long as there is some trace of good he is being raised up from hell, but when there is nothing but evil, he is thrust down into hell. Good and evil must first of all be separated from each other since they are opposites. No one is allowed to incline in both directions. This is what is meant by 'the iniquity of the Amorites having to come to a close'. With the good however it is different; they are constantly being raised up by the Lord towards heaven, while their evil is gradually wiped away.

[4] It is similar with the state of the Church: visitation does not come until evil has reached a close, that is, when good of charity and truth of faith exist no longer. That close is referred to quite often in the Prophets, as in Isaiah,

A close and a settlement I have heard from the Lord Jehovih Zebaoth over all the earth. Isaiah 28:22.

In Jeremiah,

O Babel, you who dwell on many waters, great in treasures, your end has come, the measure of your gain. Jeremiah 51:13.

In Daniel,

Seventy weeks have been decreed concerning your people and your holy city to bring transgression to a close and to seal up sins and to atone for iniquity, and to bring in everlasting righteousness, and to seal up vision and prophet, and to anoint the Most Holy Place. Daniel 9:24.

At length upon the bird of abominations will come desolation, until a closing and settlement is poured out upon the devastation. Daniel 9:27.

[5] The Lord Himself too foretells the close in these words in Luke,

They will fall by the edge of the sword, and will be led captive among all the gentiles, 1 and at length Jerusalem will be trodden down by the gentiles' until the times of the nations are fulfilled. Luke 21:24.

'Falling by the edge of the sword' means from falsities, for 'a sword' in the Word is the punishment of falsity. 'Jerusalem' stands for the Lord's kingdom and the Church, 402, 'the gentiles' for evils, 1260. Thus the meaning is that 'the close' has been reached when the Church has become possessed by evils and falsities, and so has been destroyed by its own self.

脚注:

1. or the nations

  
/10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org