新基督教圣经研究

圣经文本

 

Shemot第4章

学习

   

1 ויען משה ויאמר והן לא־יאמינו לי ולא ישמעו בקלי כי יאמרו לא־נראה אליך יהוה׃

2 ויאמר אליו יהוה [כ= מזה] [ק= מה] [ק= ] [ק=־זה] בידך ויאמר מטה׃

3 ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו׃

4 ויאמר יהוה אל־משה שלח ידך ואחז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו׃

5 למען יאמינו כי־נראה אליך יהוה אלהי אבתם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃

6 ויאמר יהוה לו עוד הבא־נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוצאה והנה ידו מצרעת כשלג׃

7 ויאמר השב ידך אל־חיקך וישב ידו אל־חיקו ויוצאה מחיקו והנה־שבה כבשרו׃

8 והיה אם־לא יאמינו לך ולא ישמעו לקל האת הראשון והאמינו לקל האת האחרון׃

9 והיה אם־לא יאמינו גם לשני האתות האלה ולא ישמעון לקלך ולקחת ממימי היאר ושפכת היבשה והיו המים אשר תקח מן־היאר והיו לדם ביבשת׃

10 ויאמר משה אל־יהוה בי אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך אל־עבדך כי כבד־פה וכבד לשון אנכי׃

11 ויאמר יהוה אליו מי שם פה לאדם או מי־ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי יהוה׃

12 ועתה לך ואנכי אהיה עם־פיך והוריתיך אשר תדבר׃

13 ויאמר בי אדני שלח־נא ביד־תשלח׃

14 ויחר־אף יהוה במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי־דבר ידבר הוא וגם הנה־הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו׃

15 ודברת אליו ושמת את־הדברים בפיו ואנכי אהיה עם־פיך ועם־פיהו והוריתי אתכם את אשר תעשון׃

16 ודבר־הוא לך אל־העם והיה הוא יהיה־לך לפה ואתה תהיה־לו לאלהים׃

17 ואת־המטה הזה תקח בידך אשר תעשה־בו את־האתת׃ ף

18 וילך משה וישב אל־יתר חתנו ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל־אחי אשר־במצרים ואראה העודם חיים ויאמר יתרו למשה לך לשלום׃

19 ויאמר יהוה אל־משה במדין לך שב מצרים כי־מתו כל־האנשים המבקשים את־נפשך׃

20 ויקח משה את־אשתו ואת־בניו וירכבם על־החמר וישב ארצה מצרים ויקח משה את־מטה האלהים בידו׃

21 ויאמר יהוה אל־משה בלכתך לשוב מצרימה ראה כל־המפתים אשר־שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה ואני אחזק את־לבו ולא ישלח את־העם׃

22 ואמרת אל־פרעה כה אמר יהוה בני בכרי ישראל׃

23 ואמר אליך שלח את־בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הרג את־בנך בכרך׃

24 ויהי בדרך במלון ויפגשהו יהוה ויבקש המיתו׃

25 ותקח צפרה צר ותכרת את־ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן־דמים אתה לי׃

26 וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולת׃ ף

27 ויאמר יהוה אל־אהרן לך לקראת משה המדברה וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק־לו׃

28 ויגד משה לאהרן את כל־דברי יהוה אשר שלחו ואת כל־האתת אשר צוהו׃

29 וילך משה ואהרן ויאספו את־כל־זקני בני ישראל׃

30 וידבר אהרן את כל־הדברים אשר־דבר יהוה אל־משה ויעש האתת לעיני העם׃

31 ויאמן העם וישמעו כי־פקד יהוה את־בני ישראל וכי ראה את־ענים ויקדו וישתחוו׃

   

来自斯威登堡的著作

 

Arcana Coelestia#7068

学习本章节

  
/10837  
  

7068. 'And they bowed, and bowed down' means humility. This is clear from the meaning of 'bowing, and bowing down as an expression of humility, dealt with in 2153, 6266. But 'bowing' is humility that is exterior and is present in those motivated by truth, whereas 'bowing down' humility that is interior and is present in those motivated by good, see 5682. The truth of this has often become apparent to me from those in the next life who are motivated by truth and those who are motivated by good. Those motivated by truth are so to speak rigid, standing upright as though they are stiff; and when they ought to humble themselves before the Divine they bend their body forwards only slightly. But those motivated by good are so to speak flexible; and when they humble themselves before the Divine they bow right down to the ground. For truth without good is utterly rigid; but when it regards good as the end in view that rigidity starts to change into flexibility. Good on the other hand is in itself flexible, and when it has truth introduced into it that truth too, because it develops into good there, becomes flexible. The reason why this happens is that truth cannot be set in its proper place in a heavenly form except by good, which means that in itself truth is inflexible. The form of heaven is utterly fluid and not at all resistant. As a consequence good, and truth with it set in its proper place, is of a similar nature, and is flexible, as has been stated.

  
/10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org