성경

 

Shemot 14

공부

   

1 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃

2 דבר אל־בני ישראל וישבו ויחנו לפני פי החירת בין מגדל ובין הים לפני בעל צפן נכחו תחנו על־הים׃

3 ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ סגר עליהם המדבר׃

4 וחזקתי את־לב־פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל־חילו וידעו מצרים כי־אני יהוה ויעשו־כן׃

5 ויגד למלך מצרים כי ברח העם ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל־העם ויאמרו מה־זאת עשינו כי־שלחנו את־ישראל מעבדנו׃

6 ויאסר את־רכבו ואת־עמו לקח עמו׃

7 ויקח שש־מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלשם על־כלו׃

8 ויחזק יהוה את־לב פרעה מלך מצרים וירדף אחרי בני ישראל ובני ישראל יצאים ביד רמה׃

9 וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חנים על־הים כל־סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו על־פי החירת לפני בעל צפן׃

10 ופרעה הקריב וישאו בני־ישראל את־עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני־ישראל אל־יהוה׃

11 ויאמרו אל־משה המבלי אין־קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה־זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים׃

12 הלא־זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו ונעבדה את־מצרים כי טוב לנו עבד את־מצרים ממתנו במדבר׃

13 ויאמר משה אל־העם אל־תיראו התיצבו וראו את־ישועת יהוה אשר־יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את־מצרים היום לא תסיפו לראתם עוד עד־עולם׃

14 יהוה ילחם לכם ואתם תחרישון׃ ף

15 ויאמר יהוה אל־משה מה־תצעק אלי דבר אל־בני־ישראל ויסעו׃

16 ואתה הרם את־מטך ונטה את־ידך על־הים ובקעהו ויבאו בני־ישראל בתוך הים ביבשה׃

17 ואני הנני מחזק את־לב מצרים ויבאו אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל־חילו ברכבו ובפרשיו׃

18 וידעו מצרים כי־אני יהוה בהכבדי בפרעה ברכבו ובפרשיו׃

19 ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד העןן מפניהם ויעמד מאחריהם׃

20 ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי העןן והחשך ויאר את־הלילה ולא־קרב זה אל־זה כל־הלילה׃

21 ויט משה את־ידו על־הים ויולך יהוה את־הים ברוח קדים עזה כל־הלילה וישם את־הים לחרבה ויבקעו המים׃

22 ויבאו בני־ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חמה מימינם ומשמאלם׃

23 וירדפו מצרים ויבאו אחריהם כל סוס פרעה רכבו ופרשיו אל־תוך הים׃

24 ויהי באשמרת הבקר וישקף יהוה אל־מחנה מצרים בעמוד אש ועןן ויהם את מחנה מצרים׃

25 ויסר את אפן מרכבתיו וינהגהו בכבדת ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי יהוה נלחם להם במצרים׃ ף

26 ויאמר יהוה אל־משה נטה את־ידך על־הים וישבו המים על־מצרים על־רכבו ועל־פרשיו׃

27 ויט משה את־ידו על־הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו ומצרים נסים לקראתו וינער יהוה את־מצרים בתוך הים׃

28 וישבו המים ויכסו את־הרכב ואת־הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים לא־נשאר בהם עד־אחד׃

29 ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חמה מימינם ומשמאלם׃

30 ויושע יהוה ביום ההוא את־ישראל מיד מצרים וירא ישראל את־מצרים מת על־שפת הים׃

31 וירא ישראל את־היד הגדלה אשר עשה יהוה במצרים וייראו העם את־יהוה ויאמינו ביהוה ובמשה עבדו׃ ף

   

스웨덴보그의 저서에서

 

Arcana Coelestia #8200

해당 구절 연구하기

  
/ 10837  
  

8200. And Moses stretched out his hand over the sea. That this signifies the rule of the power of truth Divine over hell, is evident from the signification of “stretching out the hand,” as being the rule of power (see n. 7673, 8183); from the representation of Moses, as being truth Divine (of which frequently); and from the signification of “the sea,” here the sea Suph, as being hell (n. 8099, 8137, 8138). It is said “the rule of the power of truth Divine,” because all Divine power is through the truth which proceeds from the Lord. This created all things, according to this in John:

All things were made by means of the Word, and without Him was not anything made that was made (John 1:3);

“the Word” denotes the Lord as to Divine truth; by means of this truth all things in heaven and in hell are set in order; from this also is all order on the earth; all the miracles were brought by means of it; in short, Divine truth has in it all power, insomuch that it is power itself. There are some in the other life who are in truth in advance of others, and they are in such power therefrom that they can pass through the hells without any danger. They who are in the hells flee in every direction at their presence. There are some also who by means of truth from the Divine exercise power magically. Of the Lord’s Divine mercy more shall be said of both of these at the end of the chapters, when the hells will be spoken of. They who pay attention to the causes of things from things external and earthly, cannot perceive otherwise than that truth from the Divine is a mere affair of thought, of no real essence; but on the contrary it is the veriest essentiality from which are all the essences of things in both worlds, the spiritual and the natural.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.