새 기독교 성경 공부

성경

 

Daniyel 2

공부

   

1 ובשנת שתים למלכות נבכדנצר חלם נבכדנצר חלמות ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו׃

2 ויאמר המלך לקרא לחרטמים ולאשפים ולמכשפים ולכשדים להגיד למלך חלמתיו ויבאו ויעמדו לפני המלך׃

3 ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את־החלום׃

4 וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי אמר חלמא [כ= לעבדיך] [ק= לעבדך] ופשרא נחוא׃

5 ענה מלכא ואמר [כ= לכשדיא] [ק= לכשדאי] מלתא מני אזדא הן לא תהודעונני חלמא ופשרה הדמין תתעבדון ובתיכון נולי יתשמון׃

6 והן חלמא ופשרה תהחון מתןן ונבזבה ויקר שגיא תקבלון מן־קדמי להן חלמא ופשרה החוני׃

7 ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה נהחוה׃

8 ענה מלכא ואמר מן־יציב ידע אנה די עדנא אנתון זבנין כל־קבל די חזיתון די אזדא מני מלתא׃

9 די הן־חלמא לא תהודענני חדה־היא דתכון ומלה כדבה ושחיתה [כ= הזמנתון] [ק= הזדמנתון] למאמר קדמי עד די עדנא ישתנא להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרה תהחונני׃

10 ענו [כ= כשדיא] [ק= כשדאי] קדם־מלכא ואמרין לא־איתי אנש על־יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל־קבל די כל־מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאל לכל־חרטם ואשף וכשדי׃

11 ומלתא די־מלכה שאל יקירה ואחרן לא איתי די יחונה קדם מלכא להן אלהין די מדרהון עם־בשרא לא איתוהי׃

12 כל־קבל דנה מלכא בנס וקצף שגיא ואמר להובדה לכל חכימי בבל׃

13 ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה׃ ף

14 באדין דניאל* התיב עטא וטעם לאריוך רב־טבחיא די מלכא די נפק לקטלה לחכימי בבל׃

15 ענה ואמר לאריוך שליטא די־מלכא על־מה דתא מהחצפה מן־קדם מלכא אדין מלתא הודע אריוך לדניאל׃

16 ודניאל על ובעה מן־מלכא די זמן ינתן־לה ופשרא להחויה למלכא׃ ף

17 אדין דניאל לביתה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע׃

18 ורחמין למבעא מן־קדם אלה שמיא* על־רזה דנה די לא יהבדון דניאל וחברוהי עם־שאר חכימי בבל׃

19 אדין לדניאל בחזוא די־ליליא רזה גלי אדין דניאל ברך לאלה שמיא׃

20 ענה דניאל ואמר להוא שמה די־אלהא מברך מן־עלמא ועד־עלמא די חכמתא וגבורתא די לה־היא׃

21 והוא מהשנא עדניא וזמניא מהעדה מלכין ומהקים מלכין יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה׃

22 הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא [כ= ונהירא] [ק= ונהורא] עמה שרא׃

23 לך אלה אבהתי מהודא ומשבח אנה די חכמתא וגבורתא יהבת לי וכען הודעתני די־בעינא מנך די־מלת מלכא הודעתנא׃

24 כל־קבל דנה דניאל על על־אריוך די מני מלכא להובדה לחכימי בבל אזל וכן אמר־לה לחכימי בבל אל־תהובד העלני קדם מלכא ופשרא למלכא אחוא׃ ס

25 אדין אריוך בהתבהלה הנעל לדניאל קדם מלכא וכן אמר־לה די־השכחת גבר מן־בני גלותא די יהוד די פשרא למלכא יהודע׃

26 ענה מלכא ואמר לדניאל די שמה בלטשאצר [כ= האיתיך] [ק= האיתך] כהל להודעתני חלמא די־חזית ופשרה׃

27 ענה דניאל קדם מלכא ואמר רזה די־מלכא שאל לא חכימין אשפין חרטמין גזרין יכלין להחויה למלכא׃

28 ברם איתי אלה בשמיא גלא רזין והודע למלכא נבוכדנצר מה די להוא באחרית יומיא חלמך וחזוי ראשך על־משכבך דנה הוא׃ ף

29 [כ= אנתה] [ק= אנת] מלכא רעיונך על־משכבך סלקו מה די להוא אחרי דנה וגלא רזיא הודעך מה־די להוא׃

30 ואנה לא בחכמה די־איתי בי מן־כל־חייא רזא דנה גלי לי להן על־דברת די פשרא למלכא יהודעון ורעיוני לבבך תנדע׃

31 [כ= אנתה] [ק= אנת] מלכא חזה הוית ואלו צלם חד שגיא צלמא דכן רב וזיוה יתיר קאם לקבלך ורוה דחיל׃

32 הוא צלמא ראשה די־דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתה די נחש׃

33 שקוהי די פרזל רגלוהי [כ= מנהון] [ק= מנהין] די פרזל [כ= ומנהון] [ק= ומנהין] די חסף׃

34 חזה הוית עד די התגזרת אבן די־לא בידין ומחת לצלמא על־רגלוהי די פרזלא וחספא והדקת המון׃

35 באדין דקו כחדה פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא והוו כעור מן־אדרי־קיט ונשא המון רוחא וכל־אתר לא־השתכח להון ואבנא די־מחת לצלמא הות לטור רב ומלת כל־ארעא׃

36 דנה חלמא ופשרה נאמר קדם־מלכא׃

37 [כ= אנתה] [ק= אנת] מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב־לך׃

38 ובכל־די [כ= דארין] [ק= דירין] בני־אנשא חיות ברא ועוף־שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון [כ= אנתה] [ק= אנת]־הוא ראשה די דהבא׃

39 ובתרך תקום מלכו אחרי ארעא מנך ומלכו [כ= תליתיא] [ק= תליתאה] אחרי די נחשא די תשלט בכל־ארעא׃

40 ומלכו [כ= רביעיה] [ק= רביעאה] תהוא תקיפה כפרזלא כל־קבל די פרזלא מהדק וחשל כלא וכפרזלא די־מרעע כל־אלין תדק ותרע׃

41 ודי־חזיתה רגליא ואצבעתא [כ= מנהון] [ק= מנהנ*] חסף די־פחר [כ= ומנהון] [ק= ומנהין] פרזל מלכו פליגה תהוה ומן־נצבתא די פרזלא להוא־בה כל־קבל די חזיתה פרזלא מערב בחסף טינא׃

42 ואצבעת רגליא [כ= מנהון] [ק= מנהין] פרזל [כ= ומנהון] [ק= ומנהין] חסף מן־קצת מלכותא תהוה תקיפה ומנה תהוה תבירה׃

43 [כ= די] [ק= ודי] חזית פרזלא מערב בחסף טינא מתערבין להון בזרע אנשא ולא־להון דבקין דנה עם־דנה הא־כדי פרזלא לא מתערב עם־חספא׃

44 וביומיהון די מלכיא אנון יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל ומלכותה לעם אחרן לא תשתבק תדק ותסיף כל־אלין מלכותא והיא תקום לעלמיא׃

45 כל־קבל די־חזית די מטורא אתגזרת אבן די־לא בידין והדקת פרזלא נחשא חספא כספא ודהבא אלה רב הודע למלכא מה די להוא אחרי דנה ויציב חלמא ומהימן פשרה׃ ף

46 באדין מלכא נבוכדנצר נפל על־אנפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחחין אמר לנסכה לה׃

47 ענה מלכא לדניאל ואמר מן־קשט די אלהכון הוא אלה אלהין ומרא מלכין וגלה רזין די יכלת למגלא רזה דנה׃

48 אדין מלכא לדניאל רבי ומתןן רברבן שגיאן יהב־לה והשלטה על כל־מדינת בבל ורב־סגנין על כל־חכימי בבל׃

49 ודניאל בעא מן־מלכא ומני על עבידתא די מדינת בבל לשדרך מישך ועבד נגו ודניאל בתרע מלכא׃ ף

   

스웨덴보그의 저서에서

 

Apocalypse Explained #660

해당 구절 연구하기

  
/ 1232  
  

660. Verse 10. And they that dwell upon the earth shall rejoice over them and shall be glad, signifies delights from infernal love with those who are opposed to the goods and truths of the church. This is evident from the signification of "they that dwell upon the earth," as being those who are in the church, here those therein who are in evils and in falsities therefrom, thus who are opposed to its goods and truths; also from the signification of "rejoicing and being glad," as being here the delight of infernal love; for all joy and all gladness is of love, since everyone rejoices and is glad when his love is favored, and when he pursues and obtains what he loves; in a word, all the joy of man proceeds from his love and all the sadness and grief of mind from antagonism to his love.

[2] It is said "rejoice and be glad" because of the marriage of good and truth; for "joy" is predicated of good because it relates to love, for it belongs especially to the heart and will, and "gladness" is predicated of truth, because it relates to the love of truth, for it belongs especially to the mind and its thought; therefore we speak of "joy of heart" and "gladness of mind." Everywhere in the Word there are two expressions, one of which has reference to good and the other to truth, and this because it is the conjunction of good and truth that makes both heaven and the church; therefore both heaven and the church are compared to a marriage, for the reason that the Lord is called "Bridegroom" and "Husband," and heaven and the church are called "bride" and "wife." Everyone, therefore, who is not in that marriage is not an angel of heaven nor a man of the church; and the reason is that there is no good with anyone unless it is formed by truths, nor is there truth with anyone unless it is made living by good; for every truth is a form of good, and all good is the being [esse] of truth, and as one is not possible without the other it follows that there must needs be a marriage of good and truth with the man of the church as well as with an angel of heaven. Moreover, all intelligence and wisdom are from that marriage, for from it truths and goods are continually born, by which the understanding and will are formed.

[3] This has been said that it may be known why "to rejoice" and "to be glad" are both mentioned, namely, because "to rejoice" is predicated of good and its love or affection, and "to be glad" is predicated of truth and its love or affection. This is the case in many other passages in the Word, as in the following:

The heavens shall be glad and the earth shall rejoice (Psalms 96:11).

Let all that seek Thee rejoice and be glad in Thee (Psalms 40:16; 70:4).

The righteous shall be glad and exult before God, and shall rejoice in gladness (Psalms 68:3).

That we may rejoice all our days, make us glad according to the days in which Thou hast afflicted us (Psalms 90:14, 15).

Be glad in Jerusalem and exult in her, all ye that love her, rejoice for joy with her, all ye that mourn over her (Isaiah 66:10).

Rejoice and be glad, O daughter of Edom (Lamentations 4:21).

Behold joy and gladness, slaying the ox (Isaiah 22:13).

They shall obtain joy and gladness, sorrow and sighing shall flee away (Isaiah 35:10; 51:11).

Joy and gladness shall be found in Zion, confession and the voice of singing (Isaiah 51:3).

They shall make 1 me to hear joy and gladness (Psalms 51:8).

Joy and gladness are cut off from the house of our God (Joel 1:16).

The fast of the tenth month shall be to the house of Judah for joy and for gladness (Zechariah 8:19).

The voice of joy and the voice of gladness, and the voice of the bridegroom and the voice of the bride (Jeremiah 7:34; 25:10; 33:11).

[4] In place of joy exultation is also mentioned, because exultation, like joy, is predicated of good, because it relates to love, to the heart, and to the will; as in the following passages:

Jacob shall exult, Israel shall be glad (Psalms 14:7; 53:6).

I exult and am glad in Thy kindness (Psalms 31:7).

Be glad in Jehovah, and exult, ye righteous (Psalms 32:11).

Mount Zion shall be glad, and the daughters of Judah shall exult (Psalms 48:11).

Let all that trust in Thee be glad, and let them that love Thy name exult in Thee (Psalms 5:11).

This is the day that Jehovah hath made, let us exult and be glad in it (Psalms 118:24).

Let us exult and be glad in His salvation (Isaiah 25:9).

Be ye glad and exult forever in the things which I create (Isaiah 65:18).

Exult and be glad that Jehovah hath magnified in doing (Joel 2:21).

Exult, ye sons of Zion, and be glad in Jehovah your God (Joel 2:23; Habakkuk 3:18).

Be glad and exult with all the heart, O daughter of Jerusalem (Zephaniah 3:14).

Gladness and exultation are taken away from Carmel (Isaiah 16:10; Jeremiah 48:33).

The angel said unto Zacharias, Thou shalt have gladness and exultation, and many shall rejoice at His birth (Luke 1:14).

In all these passages, "exultation" signifies delight from love and from the affection of good, and "gladness" signifies pleasure from the love and affection of truth.

각주:

1. The Hebrew has "Thou shalt make," as also found in Arcana Coelestia 3812, 8339.

  
/ 1232  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for their permission to use this translation.

성경

 

Matthew 2:11

공부

       

11 They came into the house and saw the young child with Mary, his mother, and they fell down and worshiped him. Opening their treasures, they offered to him gifts: gold, frankincense, and myrrh.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org