¹ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

² בן־אדם מה־יהיה עץ־הגפן מכל־עץ הזמורה אשר היה בעצי היער׃

³ היקח ממנו עץ לעשות למלאכה אם־יקחו ממנו יתד לתלות עליו כל־כלי׃

⁴ הנה לאש נתן לאכלה את שני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר היצלח למלאכה׃

⁵ הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה אף כי־אש אכלתהו ויחר ונעשה עוד למלאכה׃ ס

⁶ לכן כה אמר אדני יהוה כאשר עץ־הגפן בעץ היער אשר־נתתיו לאש לאכלה כן נתתי את־ישבי ירושלם׃

⁷ ונתתי את־פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם וידעתם כי־אני יהוה בשומי את־פני בהם׃

⁸ ונתתי את־הארץ שממה יען מעלו מעל נאם אדני יהוה׃ ף

⁸ They will be dismayed. Pangs and sorrows will seize them. They will be in pain like a woman in labor. They will look in amazement one at another. Their faces will be faces of flame.