¹ היתה עלי יד יהוה ויוצאני ברוח יהוה ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות׃

² והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאד על פני הבקעה והנה יבשות מאד׃

³ ויאמר אלי בן אדם התחיינה העצמות האלה ואמר אדני יהוה אתה ידעת׃

⁴ ויאמר אלי הנבא על העצמות האלה ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר יהוה׃

⁵ כה אמר אדני יהוה לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם׃

⁶ ונתתי עליכם גדים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי אני יהוה׃

⁷ ונבאתי כאשר צויתי ויהי קול כהנבאי והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל עצמו׃

⁸ וראיתי והנה עליהם גדים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם׃

⁹ ויאמר אלי הנבא אל הרוח הנבא בן אדם ואמרת אל הרוח כה אמר אדני יהוה מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו׃

¹⁰ והנבאתי כאשר צוני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד׃

¹¹ ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו׃

¹² לכן הנבא ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל׃

¹³ וידעתם כי אני יהוה בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי׃

¹⁴ ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם וידעתם כי אני יהוה דברתי ועשיתי נאם יהוה׃

¹⁵ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

¹⁶ ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני ישראל חברו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חברו׃

¹⁷ וקרב אתם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך׃

¹⁸ וכאשר יאמרו אליך בני עמך לאמר הלוא תגיד לנו מה אלה לך׃

¹⁹ דבר אלהם כה אמר אדני יהוה הנה אני לקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חברו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי׃

²⁰ והיו העצים אשר תכתב עליהם בידך לעיניהם׃

²¹ ודבר אליהם כה אמר אדני יהוה הנה אני לקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שם וקבצתי אתם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם׃

²² ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכלם למלך ולא יהיה עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד׃

²³ ולא יטמאו עוד בגלוליהם ובשקוציהם ובכל פשעיהם והושעתי אתם מכל מושבתיהם אשר חטאו בהם וטהרתי אותם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים׃

²⁴ ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכלם ובמשפטי ילכו וחקתי ישמרו ועשו אותם׃

²⁵ וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב אשר ישבו בה אבותיכם וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד עולם ודוד עבדי נשיא להם לעולם׃

²⁶ וכרתי להם ברית שלום ברית עולם יהיה אותם ונתתים והרביתי אותם ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם׃

²⁷ והיה משכני עליהם והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם׃

²⁸ וידעו הגוים כי אני יהוה מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם לעולם׃

¹ וזאת המצוה החקים והמשפטים אשר צוה יהוה אלהיכם ללמד אתכם לעשות בארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה׃

¹ Now all the tax collectors and sinners were coming close to him to hear him.

² The Pharisees and the scribes murmured, saying, "This man welcomes sinners, and eats with them."

³ He told them this parable.

⁴ "Which of you men, if you had one hundred sheep, and lost one of them, wouldn't leave the ninety-nine in the wilderness, and go after the one that was lost, until he found it?

⁵ When he has found it, he carries it on his shoulders, rejoicing.

⁶ When he comes home, he calls together his friends and his neighbors, saying to them, 'Rejoice with me, for I have found my sheep which was lost!'

⁷ I tell you that even so there will be more joy in heaven over one sinner who repents, than over ninety-nine righteous people who need no repentance.

⁸ Or what woman, if she had ten drachma coins, if she lost one drachma coin, wouldn't light a lamp, sweep the house, and seek diligently until she found it?

⁹ When she has found it, she calls together her friends and neighbors, saying, 'Rejoice with me, for I have found the drachma which I had lost.'

¹⁰ Even so, I tell you, there is joy in the presence of the angels of God over one sinner repenting."

¹¹ He said, "A certain man had two sons.

¹² The younger of them said to his father, 'Father, give me my share of your property.' He divided his livelihood between them.

¹³ Not many days after, the younger son gathered all of this together and traveled into a far country. There he wasted his property with riotous living.

¹⁴ When he had spent all of it, there arose a severe famine in that country, and he began to be in need.

¹⁵ He went and joined himself to one of the citizens of that country, and he sent him into his fields to feed pigs.

¹⁶ He wanted to fill his belly with the husks that the pigs ate, but no one gave him any.

¹⁷ But when he came to himself he said, 'How many hired servants of my father's have bread enough to spare, and I'm dying with hunger!

¹⁸ I will get up and go to my father, and will tell him, "Father, I have sinned against heaven, and in your sight.

¹⁹ I am no more worthy to be called your son. Make me as one of your hired servants."'

²⁰ "He arose, and came to his father. But while he was still far off, his father saw him, and was moved with compassion, and ran, and fell on his neck, and kissed him.

²¹ The son said to him, 'Father, I have sinned against heaven, and in your sight. I am no longer worthy to be called your son.'

²² "But the father said to his servants, 'Bring out the best robe, and put it on him. put a ring on his hand, and shoes on his feet.

²³ Bring the fattened calf, kill it, and let us eat, and celebrate;

²⁴ for this, my son, was dead, and is alive again. He was lost, and is found.' They began to celebrate.

²⁵ "Now his elder son was in the field. As he came near to the house, he heard music and dancing.

²⁶ He called one of the servants to him, and asked what was going on.

²⁷ He said to him, 'Your brother has come, and your father has killed the fattened calf, because he has received him back safe and healthy.'

²⁸ But he was angry, and would not go in. Therefore his father came out, and begged him.

²⁹ But he answered his father, 'Behold, these many years I have served you, and I never disobeyed a commandment of yours, but you never gave me a goat, that I might celebrate with my friends.

³⁰ But when this, your son, came, who has devoured your living with prostitutes, you killed the fattened calf for him.'

³¹ "He said to him, 'Son, you are always with me, and all that is mine is yours.

³² But it was appropriate to celebrate and be glad, for this, your brother, was dead, and is alive again. He was lost, and is found.'"